זהר

קסו) אבל להאי, לית ביה צלם ודמות אלא אמא עלאה, הוה ליה חד כנוי, דסליק לחושבן אלקים, וההוא כנוי איהו אור וחשך, ובגין ההוא חשך, דהוה בההוא כנוי, אמר אבא, דעתיד למחטי לאדם דבריאה, דאיהו אור לבוש עלאה.

פירוש הסולם

קסו) אבל להאי לית ביה צלם ודמות, אבל לזה, לאדם דבריאה, אין לו צלם ודמות מאבא ואמא. כלומר שמשורשו אין לו שום שייכות לאו"א שיקבל מהם המוחין דצלם ודמות. אלא אמא עלאה הוה לה חד כנוי דסליק לחושבן אלקים, וההוא כנוי איהו אור וחושך, אלא אמא עלאה היה לה כנוי אחד, העולה פ"ו כחשבון אלקים, וכנוי ההוא הוא אור וחושך.
פירוש, יש שם העצם, שהשם הוא מעצם המדרגה, ויש כנוי, שפירושו שם המושאל ממדרגה אחרת. וז"ש אמא עלאה, שהיא בינה היה לה כנוי אחד, דהיינו מלכות, שעלתה בחשבון אלקים, דהיינו שעלתה אל הבינה ולקחה ממנה את השם אלקים. כי הנוקבא מבחינת עצמותה אין לה שם הזה, אלא ששאלה אותו מאמא, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ה  אות י"ז דאמא אוזיפת לברתא מאנהא, ע"ש) ולפיכך השם אלקים דנוקבא הוה כנוי מאמא.
וההוא כנוי איהי אור וחשך, ובגין ההוא חשך דהוה בההוא כינוי, אמר אבא, דעתיד למחטי לאדם דבריאה, ובכנוי ההוא דהיינו בהנוקבא כנ"ל, יש בה אור וחשך, ומשום אותו חשך שהוא בכנוי ההוא, אמר אבא, שאדם דבריאה עתיד לחטוא. דאיהו אור לבוש עלאה, שהוא, דהיינו האדם דבריאה, אור לבוש העליון, כלומר שאורו של האדם הוא מלבוש העליון ממנו, שהוא הנוקבא, שיש בה אור וחשך, ועתיד לחטוא מכח החשך שבה.
פירוש, כי אע"פ שהנוקבא נמתקה באמא, והשיגה השם אלקים כמותה, מ"מ לא נאבדה ממנה בחינת עצמה לגמרי, שהיא מדת הדין, אלא שבחינתה עצמה נגנזה בפנימיותה, ולא ניכרת בה רק מדת הרחמים דאמא. (כנ"ל בהקדמת הזהר דף קכ"ד אות קכ"ג זכי הא טוב לא זכי הא רע, ע"ש. בהסולם) הרי שיש בה אור וחשך, ואם לא זכי נגלה החשך. ומסבה זו אמר אבא שהאדם עתיד לחטיא, כי האדם נברא מכח אור לבוש עלאה, כי אלו הכלים בינה ותו"מ דנוק' שירדו בעת קטנות לנשמת אדה"ר, נעשו לבוש אל הנוקבא בעת גדלותה ונשמת אדה"ר עולה עמהם, ומקבל המוחין דגדלות על ידיהם, (להלן בדף קנ"ט ד"ה ביאור עש"ה), ולפיכך יכול להכשל מפאת החושך שלה.