תוכן

קסו) והשיב להם יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון כו'. והענין הוא, כי היוד הזו, היא יו"ד זעירא, אשר ממנה בחינת הנפש. ואות כ"ף, רומזת אל כסא הכבוד, כנ"ל כד נחתת כ"ף מעל כורסי יקריה אזדעזע כו' והוא עולם הבריאה. ואות סמ"ך, היא בחינת שש קצוות היצירה, שהם סוד ששים המה מלכות, בסוד שש קצוות, כל אחד כלול מעשר ספירות. וכונת דבריו הם: כי נפשו הנקראת יו"ד, עבדא קרבא ומלחמה עם אותיות כ"ס, שהם נשמתו ורוחו, ורצתה להתקשר בהם יחד, כדי ששלשתם יבאו ויתלבשו ויתגלו בעה"ז, לעשות המצוה הגדולה ההיא, ולגלות סודותיה של תורה, אל חכמי הדור ההוא. ואמנם זה המדבר עמהם, הוא בחינת המלבוש בלבד, הנקרא חלוקא דרבנן, וסיפר ענין מלחמת נפשו עם רוחו ונשמתו, וסיפר כי רוחו ונשמתו לא רצו להתלבש ולהתקשר עם הנפש, לסיבה הנזכרת כאן, ולהבינה, צריך שנודיעך ענין אחד, והוא, כי הנה אחר שהאדם עסק כל צרכו בתורה, והשלים כל מה שצריך לו להשלים, כפי בחינת חלק הראוי לו כנודע, אז נשמתו ורוחו ונפשו נעשים מרכבה למעלה, באופן זה: כי הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ' שבכסא, ואיננה יכולה לצאת עוד משם, כי תמיד עומדת שם בבחינת מרכבה אל קונה יתברך. ועל דרך זה גם הרוח, נעשה מרכבה אל אות ס' אשר ביצירה. והנפש, אל אות יו"ד שבעשיה, כי גם מצינו לעיל, דכד נחיתת כ"ף מעל כורסי יקריה, כדי לומר אל הקב"ה שיברא בה העולם, שנזדעזע העולם, ואמר לה הקב"ה תוב לאתרך, וכן הענין בנשמת הצדיק הנמשכת מן המקום ההוא.