זהר

קסו) אתא קרא ואמר, מי לא יראך מלך הגוים, מלכא עלאה, לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה. כי לך יאתה, לדחלא מנך לעילא ותתא, כי בכל חכמי הגוים, אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו. ובכל מלכותם, בההוא מלכו דלעילא, דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא, ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין. ועם כל דא, לית בהו דיעבד אפילו מלה זעירא, אלא כמה דפקיד לון, דכתיב וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. חכמי הגוים, אינון ממנן ורברבן דלעילא, דחכמתא דלהון מנייהו הוה. בכל מלכותם, מלכותא דשליט, כמה דאתמר. ודא הוא קרא כפשטיה.

פירוש הסולם

קסו) אתא קרא ואמר וכו': בא הכתוב ואמר, מי לא ייראך מלך הגוים. היינו מלך עליון עליהם, לרדות בהם, ולהכות בהם, ולעשות בהם כרצונו. כי לך יאתה, לירא ממך למעלה ולמטה. כי בכל חכמי הגוים, אלו הם השליטים והשרים שלמעלה, הממונים עליהם. ובכל מלכותם, היינו באותה מלכות שלמעלה. כי ארבע מלכיות שליטות יש למעלה, ושולטים ברצונו של הקב"ה, על כל שאר העמים. ועם כל זה אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן, אלא כמו שצוה אותם. שכתוב,​ וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא.חכמי הגוים, הם הממונים והשרים שלמעלה, שחכמת הגוים מהם הוא. בכל מלכותם, היינו מלכות השולטת עליהם כאמור. וזהו פשוטו של המקרא.
ביאור הדברים, כי המקרא הזה מבאר איך הכלה מזדמנת בימי הגלות למיעל לחופה בגמר התיקון. והוא כי כל כחם של הגוים לכבוש אותנו בגלות תחת שליטתם, הוא ע"י החכמה והמלכות שלהם, שהם הממנין העלאין שבשמים דקליפות, המשפיעים להם חכמה ושררה, שע"י חכמתם מביאים אותנו לידי הרהורים רעים, לרצות להבינו ית' מכל הבחינות: אותו ודרכיו ומחשבותיו בלי שום יראה ושום התחשבות ברוממות מלכותו ית', שע"י הרהורים רעים אלה, אנו מתרוקנים מכל שפע קדושה והשפע עובר למלכות שלהם, בסוד לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים, שבזה משיגים כח לרדות בנו ולהלקות אותנו, ולהכריחנו לעשות רצונם. שז"ס ד' המלכויות המשעבדות אותנו בד' גלויות, המרומזות בד' בחינות חו"ב תו"מ שלהם,המרומזות בצלם של נבוכדנצר, ​ראשה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, מעוהי וירכתה די נחש, שקוהי די פרזל, רגלוהי מנהון די פרזל, ומנהון די חסף, (דניאל ב'). ובעת שליטת הצלם הזה הם מתלוצצים עלינו, שיש להם פטרון אחרן בשמיא וכו'. אמנם כל זה ה"ס ​ואלהים עשה שיראו מלפניו (קהלת ד'). כי השכינה נקראת יראת שמים, זה רומז שאין לנו שום מציאות להדבק בו ית' לנצחיות זולת ע"י יראה גדולה מרוממותו ית', לקבל עלינו עול תורה ומצוות באמונה שלמה וטהורה, מבלי להרהר ח"ו אחר מדותיו ית', בכל פנים שבעולם שלא יסתר ממנו, כי אז אנו נדבקים בו ית' לנצחיות בקשר כל ימוט, ואז גם ה' יתן הטוב בכל אשר חשב להנות אותנו במחשבת הבריאה, ואנו זוכים לגאולה השלימה ולגמר התיקון. אבל מטרם זה כל ​המשתכר הוא משתכר אל צרור נקוב (חגי א' ו') כי הס"א יש לו תמיד כח לעשוק השפע שאנו מקבלים בכח ההרהורים הרעים שמביא בנו, בסוד לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים. אמנם גם עונשים אלו אינם לרעתנו, אלא להכשיר אותנו ליראתו ית', ע"י ריבוי הנסיונות שהגלות מביאה עלינו, עד שאנו זוכים לקבל אמונתו בשלמות וביראת הרוממות, ואז נאמר, ​זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (תהלים צ"ח), כי לעת הקץ יזכור ה' לנו כל חסדיו עם שלמות אמונתו בבת אחת. כי אחר שקבלנו כח לקבל אמונתו בשלמות, תבנה ירושלים מחורבנה של צור, כי כל החסדים והשפע שהמלכויות דס"א גזלו מאתנו בימי הגלות כנ"ל, ישובו לנו, אחר שלימות אמונתנו, בכל מילואן, אף משהו לא יחסר. ואז, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. כי יראו כל האומות שגם עד עתה היו רק שומרי חנם על השפע שלנו, בכדי להחזירם לנו בעת הרצויה, ונמצא ​ששלט אדם באדם, הוא לרע לו, (קהלת ח' ט') כי קושי השעבוד ששלטו בנו בעת ששלט אדם בליעל באדם דקדושה, לא היה אלא להרע לאדם בליעל, כי מחמת זה מהרנו לבא לאמונתו ית', ולגבות ממנו כל הגזל שעשק מאתנו. ועל העת ההיא אמר הנביא, מי לא יראך מלך הגוים, כי עתה אחר שנתגלה כי מלך הגוים אתה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה, לרדותם ולהלקותם ולעשות בהם כרצונו, כי מה שנדמה מקודם לכן שהם רודים בנו, נגלה עתה ההפך, שהם היו רק משמשים ועבדים שלנו. בכדי להביאנו לאמונה שלמה. ומה שנדמה מקודם שהם מלקים אותנו, נגלה עתה ההיפך כי לקו בעצמם, כי עי"ז מהרו אותנו לבוא לידי השלמות, ומהרו לעצמם את סופם המר כנ"ל. ובמקום שנדמה שהם מרדו בו ית' ועושים חפצם ורצונם לדכא אותנו למילוי תאותם הרעה ואין דין ואין דיין ח"ו, נגלה עתה כי עשו רק רצונו ית'. להביאנו אל השלמות. ובזה נתברר כי מלך הגוים אתה מתחילה ועד סוף, שהרי משלת עליהם והכרחת אותם לעשות רצונך תמיד כמלך על עבדיו. ועתה נגלית יראת רוממותך בכל הגוים, וזה שאומר, מי לא יראך מלך הגוים.
בכל חכמי הגוים שכתוב, הכוונה היא, על השליטים והשרים הממונים עליהם. והם הממונים עפרירון וקסטימון שבארקא, וכן עזא ועזאל וכו' שמהם שואבים חכמי הגוים את חכמתם ומציקים להם לישראל.
ובכל מלכותם וכו' ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין: ד' מלכויות אלו מרומזות בצלם דחזי נבוכדנצר א) ראשה די דהב טב ב) חדוהי ודרעוהי די כסף, ג) מעוהי וירכתה די נחש, ד) שקוהי די פרזל, רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף. וד' הללו הן חו"ב תו"מ דקליפות, והן שולטות על כל ע' האומות שבעולם.
ועם כל זה, אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן מעצמם, אלא רק כמו שצוית להם. והיינו כמ"ש לעיל באורך, כי לעת קץ יתגלה, שכל הרידוים והמכות שבכחם הרחיקו את ישראל מאביהם שבשמים, לא היו בזה אלא משמשים נאמנים לקרבם לאביהם שבשמים, באופן שלא עשו משהו אלא כמו שפקדת עליהם לעשות עש"ה. והיינו כמ"ש וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. דהיינו כדי להביאנו לאמונה שלמה לזכות לקבל כל חסדיו בסו"ה זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, ואז נשבר הצלם, כמ"ש ​חזה הוית עד די אתגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא וכו' ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון, ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא (דניאל ב'). כי האמונה הקדושה נקראת אבן דלא בידין, ואחר שזכר חסדו ואמונתו, הנה אז נגזרה האי אבן דלא בידין, ומחת לצלמא על רגלוהי, וכו' ונעשה כעור מן עדרי קיט ונשאם הרוח ואינם, ולא נודע מקומם אים. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. והאי אבנא נעשתה לטור רב ומלאת כל ארעא, ​ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים (ישעיה י"א).