זהר

קסו) בכה ר' פנחס, ואמר, ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן, זכאה חולקי דזכינא למחמי לך, ושמענא דא, א"ל, בההוא זמנא, תינח ההוא גרמא, שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון. א"ל, כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא, ויתכללו בהדיה, ויתעביד כלא עסה חדא, ותמן יתצייר ציורא, כמה דאתמר. הה"ד, ועצמותיך יחליץ. מאי יחליץ. כד"א חלץ מהם. כלהו יתעברון מקיומייהו, ויתכללו בהאי גרמא, למהוי עסה חדא. וכדין והיית כגן רוה וכמוצא מים וגו'.

פירוש הסולם

קסו) בכה ר' פנחס וכו': בכה ר' פנחס ואמר, ולא אמרתי לך שהשכינה נתנה לי מנחות ומתנות. בחלומי, שהכונה היתה על אלו הממרות של ר"ש. אשרי חלקי שזכיתי לראותך ושמעתי את זה. אמר לו, בזמן ההוא של תחיית המתים. מה שאמרת, נכון הוא באותו עצם שאינו נרקב. שאר העצמות הנמצאים מה נעשה מהם. אמר לו כולם יהיו נכללים באותו הנביע של העצם ההוא, ויוכללו עמו ויעשו הכל עיסה אחת, ושם יצטייר ציור האדם. כמו שאמרו, ז"ש, ועצמותיך יחליץ. מהו יחליץ. הוא כש"א, חלץ מהם. כולם יתעברו מקיומם, ויוכללו בעצם הזה להיות עיסה אחת. ואז והיית כגן רוה וכמוצא מים וגו'.