זהר

קסו) שברים: שבר תשבר מצבותיהם, אלין דאתמר בהון ויבואו בני אלקים להתיצב על י״י, בדינא על שכינתא וישראל, דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם, דא סמא״ל, דאתא לקטרג על בנוי דישראל, ולדון לשכינתא. וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנוי, כאילו קיימין עליה. תרועה: בה תרועם בשבט ברזל. תקיעה: והוקע אותם לי״י נגד השמש.

פירוש מעלות הסולם

קסו) שברים שבר תשבר וכו׳: ​שברים פירושו שבר תשבר מצבותיהם, אלו שנאמר בהם, ויבואו בני האלקים להתיצב על ה׳, בדין לקטרג על השכינה וישראל, שנאמר בו ויבא גם השטן בתוכם, זה סמא״ל הבא לקטרג על בני ישראל, ולדון לשכינה, שהיא מלכות, שממנה נמשכת בחינת ההנהגה בשליטה, וכיון שהוא תובע דין על השכינה ובניו, כאלו עומדים עליו על ז״א, שלכן כתוב להתיצב על ה'. תרועה בה נאמר תרועם בשבט ברזל. תקיעה היא מלשון הכתוב והוקע אותם לה׳ נגד השמש.
ביאור הדברים: נודע שזו"ן מצד אצילותם, אינם ראוים למוחין, שהם אור ישר מא״ס ב״ה, משום שמלכות דצמצום א׳ רובצת עליהם, שאינה ראויה לקבלת אור, ובאפן זה לא היה קיום לזו"ן ולכל העולמות הנמשכים מהם, כי כל המקובל לזו״ן דאצילות, אפשר שיקובל לבני אדם שבעולם הזה, וכל שאינו מקובל לזו"ן, אינו מקובל לבני אדם שבעולם הזה, ומלמעלה מזו"ן אין אנו מקבלים כלום. ובכדי שהעולם יוכל להתקיים העלה המאציל את מלכות לבינה, ונעשה לאחת עם בינה אז נעשו זו"ן ראוים למוחין. (עיין בסולם בראשית א׳ דף ז' טור א׳ ד״ה וכבר).
וכל זה אם התחתונים הולכים בדרך הישרה. אבל אם יש חטאים, יש רשות אל הסטרא אחרא להתאחז בזו״ן, ולגלות בחינת המלכות של הצמצום הא׳ שיש בכלים דזו"ן, אז מסתלקים כל האורות מזו״ן, וכל זמן שהסט״א דבוקה במלכות זו ויונקת ממקום החסרון הזה שבזו״ן אין תקוה שזו"ן יוכלו לקבל מוחין להשפיע אל העולמות. ואין שום עצה אלא להמית הסט״א שנתדבקה בזו"ן ואז אפשר לזו״ן להשפיע שוב אורות החיים אל העולמות התחתונים. ושני אלה באים כאחד, כי עם תקון זו"ן שימשיכו החיים מתים הס״א, (עיין בזהר פרשת שופטים אות ו') שמא דהוי״ה מיתה לסמא״ל שבזה שנתקנו מוחין דזו"ן הנקראים הוי״ה, מתים הסט״א שהיו אחוזים במקום החסרון של המוחין ההם. ולהמית הסט״א, ולהמשיך המוחין דחיים לזו"ן ולהעולמות, אי אפשר אלא בד׳ המיתות: סקילה, שרפה, הרג, וחנק, כי אינו מתבטל לגמרי עד שיעברו עליו כל הד׳ מיתות.
והענין הוא, שכדי להחזיר המוחין שיאירו כקדם בשלימות, צריכים ד׳ מיני תקונים, א׳ להפריד האחיזה של הסט״א במלכות דצמצום א׳, כי כל זמן שהסט״א דבוק שם אין לחשוב אפילו מבחינת תקון. וזה עושים בסוד מוקש שמשימים לו בסו״ה ונתתי חחים בלחייך (עיין בזהר פרשת וארא אות ק״ט ובפירוש הסולם שם) כי מעלים המלכות לבינה, ובינה באה לקטנות, ואז כל המדרגות הנמשכות ממנה חוזרות לקטנות, מחמת הדינים שבבינה, ואז נמשך גם הסט״א לינק מן החסרון שבבינה, ועוזב את החסרון שבמלכות והוא נפרד ממנה. כי כל תקות הסט״א היא להתאחז בהמדרגות העליונות. וכיון שהסט״א נתדבקה בחסרונה של הבינה, אז מורידים המלכות מן הבינה, ובינה חוזרת לשלמותה, ותקון זה נקרא מיתת סקילה כי מלכות נקראת אבן, וזריקתה למעלה להדבק בבינה, נופל כחה על ראש הסט״א שעי״ז הוא נפרד ממלכות דצמצום א', שבלי זה אין שום מציאות לתקון.
תקון ב׳ הוא, כי אחד ירידתה של המלכות מן הבינה, יוצא בבינה קו השמאל, ושוב נאחז הסט״א בהארה זו שבקו שמאל, להמשיכה ממעלה למטה, שבזה שוב סותם האורות, כי זה נבחן למחלוקת של הימין והשמאל, כי קו ימין המחזיק בחסדים רוצה לבטל את אור החכמה שבקו שמאל, ולהשליט אור החסדים לבד, וקו השמאל המחזיק באור החכמה, רוצה לבטל אור החסדים שבקו ימין ולהשליט אור החכמה, ומסבת מחלוקת זו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים שבקו ימין חסר מאור החכמה והוא כגוף בלי ראש, ואור החכמה שבקו שמאל הוא חשך לגמרי, שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים (עיין פתיחה לפירוש הסולם אות ל׳ ל״א) וכדי לגרש הסט״א משם יורד מקו שמאל דבינה אש שורפת שלא יוכל הסט״א לקרב לינק ממנו בסוד והזר הקרב יומת, ותקון זה נקרא מיתה בשרפה לסט״א.
אמנם תקון זה עדיין לא מספיק שהשמאל יתייחד עם הימין ויפתחו האורות, אלא שמספיק להפריד הסט״א שלא יוכל לינק משמאל מחמת שהוא אש שורפת. וכדי לפתוח האורות, צריכים לתקון ג׳ של קו האמצעי, שהוא ממעט את ג״ר דשמאל, ומרבה את אור החסדים, ובב׳ אלו הוא מכריח את קו השמאל להתייחד עם קו הימין, ותקון זה נקרא מיתת הרג לסט״א, שכיון שקו אמצעי ממעט את ג״ר דשמאל, נהרג הסט״א שכל חיותו ויניקתו הוא מג״ר דשמאל. (עיין בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״ב).
אמנם עוד לא נשלם בזה ביטול הסט״א לגמרי, כי אין הסט״א מתבטלת אלא בהארת חכמה, וכיון שמדרך קו האמצעי להמשיך חסדים לבד, ע״כ עוד נשאר כח לסט״א לעורר איזה מקום חסרון של הארת חכמה להתאחז בו, וכדי להחניק את הסט״א לגמרי צריכים ליחוד קב״ה ושכינתיה שהם ז״א ומלכות, כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות, ומקום גילוי החסדים הוא בז״א, וכשמתיחדים ז״א ומלכות ונעשו שניהם לאחד, וכן הארת חכמה והארת חסדים נעשו לאחד, אז נחנקת הסט״א לגמרי שלא נשאר לה מקום ריק וחסרון בקדושה להתאחז בו, ותיקון זה נקרא מיתת חנק כי הסט״א נחנקת מחוסר נשימה מן הקדושה. וזה היחוד הוא תקון ד'.
והנה ענין השופר נתבאר בשער הכוונות (דרושי ר״ה דרוש ז') וז״ל בקיצור: כי הוא כללות הדינים והגבורות, כי הוא בגימטריא תקפ״ו ותוקף, להורות: כי הוא בחינת הדינים כולם, ויש דינין דכורין, ויש דינין נוקבין, והם שכ"ה נצוצין, ופ״ר גבורות דמנצפ״ך, ולכן נקרא שופר כי אותיות פ״ר דשופר הם ה״ג מנצפ״ך, שהם בגימטריא פ״ר. וב׳ אותיות ש״ו מן שופר הם סוד הש״ך דינין דבוצינא דקרדנותא, והם נשלמים לחשבון זו, ע״י הי״ד של האדם האוחזת בשופר לתקוע בו, כי היא כלולה מן י״ד פרקין, שבה׳ אצבעות היד, עם ש״ו הרי ש״ך. וה׳ אצבעות היד משלימין לה׳ גבורות מנצפ״ך הרי פ״ר. (עיי״ש בשער הכוונות). וביאור הדברים הוא, כי עיקר הנרצה מתקיעת שופר הוא, למעט קו השמאל מג״ר שלו, ולבטל את הדינים הקשים הנמשכים מג״ר דשמאל, בסוד עקדת יצחק שה״ס קו השמאל, ונודע שעקדת יצחק ותקיעת שופר הם ענין אחד ממש. והקולות שאנו מעלים הם כחות הדין הממעטים את קו השמאל מן הג״ר שלו ואז מתגלה יחוד ג׳ הקוים בסוד הרחמים. בסוד ויעקוד אברהם את בנו, דהיינו שמיעט את ג״ר דחכמה שבקו שמאל שהן בחינת יצחק. שע״י המיעוט הזה נכלל השמאל בקו ימין שה״ס אברהם למעלה, וכן יצחק למטה נכלל באברהם. (זהר ויקרא אות ש״ה). ובדרך כלל יש ג׳ בחינות דינים, בסוד ג׳ נקודות: חולם, שורוק, חיריק. (עיין זהר פרשת אמור בסולם מאמר תקיעת שופר) שדינים של החולם הם באים מעליית המלכות לבינה, וה״ס קו הימין, הממעטת הבינה לו"ק בלי ראש, שה״ס דינין דנוקבא. ודינים דשורוק, שה״ס קו השמאל, באים מחזרת הג״ר לבינה, שזה נעשה לקו שמאל שלה, ולהיותו חכמה בלי חסדים, נמשכים ממנה דינים קשים, ודינים אלו להיותם באים מחמת השלימות של ג״ר דשמאל, הם נקראים דינים דדכורא. ועוד יש דינים של הקו האמצעי שהם דינים דחיריק, הכלולים מב׳ בחינות: מנעולא ומפתחתא. וגם הם דינים דנוקבא, ובכלל דינים דנוקבא מעליית המלכות לבינה נקראים תקיעה. ודינים דנוקבא של מסך דחיריק נקראים תרועה. ודינים דדכורא נקראים שברים. וכל אלו הדינים אנו מעוררים ע״י התקיעות בקו השמאל, כדי למעט הג״ר שלו, ויתיחד עם הימין.
ויש הפרש בין דינים דנוקבא שבקו ימין, לדינים דנוקבא שבקו אמצעי, כי דינים דנוקבא שבקו הימין, אע״פ שנלחמים עם קו השמאל, אבל אינם יכולים למעטו. ולכן שתי בחינות של דין שולטים בקו ימין, דינים דנוקבא שלו עצמו, וגם דינים דדכורא של קו השמאל, והם נלחמים זה עם זה, ואין אחד יכול לנצח את השני, אלא בסיוע של הקו האמצעי, המכניע את הקו השמאל, שהדינים דנוקבא שבקו האמצעי הם מתגברים על הקו השמאל וממעטים הג״ר שלו, שעם מיעוט הג״ר דשמאל, נעלמים כל הדינים דדכורא.
ונמצא שבקו אמצעי אין דינים דדכורא כלל, אלא דינים דנוקבא לבד. ובקו שמאל אין בו דינים דנוקבא, אלא דינים דדכורא לבד, כי אם היו שולטים בו דינים דנוקבא היו מתבטלים הג״ר שלו. ולכן בקו השמאל הכלול בקו הימין, נוהג שברים תרועה שהם דינים דנוקבא עם דינים דדכורא, ובקו השמאל שבשמאל, נוהג שברים לבד, שה״ס דינים דדכורא לבד. ובקו השמאל שבקו האמצעי, נוהג תרועה לבד שהוא דינים דנוקבא לבד בלי שברים שהוא דינים דדכורא. וכל אלו הדינים שאנו מעוררים עם הקולות הללו, אנו מכוונים אותם רק לקו השמאל למעטו מג״ר. שברים תרועה הוא קו השמאל הכלול בימין. שברים לבד לקו שמאל שבשמאל. תרועה לבד לקו שמאל הכלול בקו האמצעי. באפן שיש ג׳ חלוקים בהתעוררות הדינים שבשמאל עפ״י תכונת ג׳ הקוים. ואנו תוקעים ג׳ פעמים תשר״ת תש״ת תר״ת כדי להכליל את קו השמאל שבג׳ הקוים שה״ס יצחק בשני התקיעות הראשונה והשניה שה״ס אברהם ויעקב.
וזה אמרו (באות ק״ס) ועוד געי״א תלש״א אזל״א גרי״ש, מתחיל בגעי״א שה״ס התרועה שבטעמים התחתונים, כנודע שהטעמים מתחלקים לג', עליונים תחתונים אמצעים, ולהיותו מפרש מלת געי״א לכן ממשיך ומתחיל בטעם געי״א, שהוא מהטעמים התחתונים. ואומר געי״א בתרועה, ויהיב בהון חנק וכו׳ כצ״ל, היינו סוד התרועה שהיא השמאל שבקו האמצעי, והיינו של תר״ת השלישי, כי אע״פ שבמקורם של ג׳ הקוים, אין צריך להיות בהם יותר מן ט׳ בחי', כי הם צריכים להכלל זה בזה, ואז יש ג' קוים בימין, וג׳ בשמאל, וג׳ בקו האמצעי, דהיינו ט׳ בחינות לבד, אבל כיון שיש ג׳ הפרשים בקוי השמאל שבג' הקוים, אשר בשמאל שבימין יש שברים תרועה, ובשמאל שבשמאל שברים לבד, ובשמאל שבאמצעי, תרועה לבד, לכן צריכים ג' מיני התכללויות, התכללות אחת של ט׳ בחינות בימין, דהיינו ג׳ קוים שבכל אחד מהם תשר״ת. וכן ט׳ בחינות בשמאל שהם ג׳ קוים שבכל אחד מהם תש״ת. וכן ט׳ בחינות בקו האמצעי שהם ג׳ קוים שבכל אחד מהם תר"ת. ובתרועה השלישית, הנכללת מב׳ הקוים ימין ואמצעי ה״ס התקון הד׳ (הנ״ל ד״ה אמנם עוד) לבטל הסט״א לגמרי, שלא תשאר לה שום מקום ריק וחסרון בקדושה להתאחז בו, שאז נחנקת הסט״א מחוסר נשימה מן הקדושה, ועוברת מן העולם.
תלשא בשברים ת״ל א״ש ודא שריפה, שה״ס קו השמאל שבו דינים דדכורא לבד, (הנ״ל ד״ה תקון ב׳) שכדי לגרש הסט״א שלא תהיה לה האפשרות לינק מהארת הג״ר שבקו השמאל, יורד מקו שמאל דבינה אש שורפת. וז״ס תש״ת שבתקיעות. ת״ל דא סקילה כצ״ל, כגוונא דא אש שריפה ה״ס תשר״ת השלישי שבתקיעות, דהיינו קו השמאל הנכלל בימין, הכלול מב׳ מיני דינים שהם תרועה שברים. ותרועה זו ה״ס תקון הא', (הנ״ל ד״ה והענין הוא) כי זורקים המלכות למעלה שתתדבק בבינה, וזה נבחן למיתה בסקילה להסט״א, וכעין זה הוא השברים הנכלל בתשר״ת שהוא אש שריפה כנ״ל. היורדת מקו שמאל דבינה שהסט״א לא תוכל לינק מהארת ג״ר שבקו השמאל.
אזל״א גרי״ש בתקיעה, היינו התקיעה השניה, שה״ס התקון שבקו האמצעי, הממעט. את הג״ר דשמאל, שאז הוא נכנע ומתייחד עם הימין, (כנ״ל ד״ה אמנם תקון זה) דאיהו כרומחא לקטלא לון בהרג רומח הוא בחינת קו האמצעי עם מסך דחיריק והוא דומה לחרב, אלא שבחרב יש ב׳ פיפיות, וברומח אין רק פה אחד שהוא המפתחא, והמסך דחיריק ה״ס הרומח שבו נהרגת הסט״א, כי נחרב יניקתה ע״י המיעוט של הג״ר דשמאל. וזה נקרא מיתת הרג. ומה שכתב שלשלת תרועה למתפש לון אסורין וכו׳ היינו תרועה ראשונה של תשר״ת שה״ס קו הימין, וה״ס שלשלת שהוא מטעמים העליונים, והוא בתחלת התקון כמ״ש להלן (אות קס״ה) בקדמיתא תריך לון ולבתר דרדיף אבתרייהו ותפיס לון ולבתר קטיל לון. וזה שכתוב בזהר פרשת שופטים (אות ה׳) זרקא תמן קו, י׳ כריכא ביה, וקו, ו׳ דאתפשטא מניה, ביה תפיס לשמאל, כי זרקא ה״ס זריקת המלכות לבינה, שה״ס התקון הראשון במיתת סקילה, ואומר תמן קו שקו האמצעי המייחד ימין ושמאל, שה״ס התרועה משמש ג״כ בזרקא הזה כי המסך דחיריק שבו, הוא ג״כ מתוך המלכות דמפתחא, שה״ס זריקת המלכות לבינה. ואח״כ (באות קס״א) מבאר ג׳ הקוים שבטעמים האמצעים, שסודם הוא תש״ת. ועד אות קס״ז הכל מבואר.