זהר

קסה) דיוקנא דאת יו"ד, נקודא קדמאה דסלקא במחשבה, ואסתים ולא ידיע, האי נקודא קיימא בסתימו דמחשבה, בגין דלא אתפשט כלל, ולא ידיע לאן אורחא הוא, ולאן אזיל, ומאן איהי, ומאן נפקא. וע"ד כלהו קיימין בר בההוא נקודה, דקיימא ברעו דמחשבה, דלא אתידע כלל.

פירוש הסולם

קסה) דיוקנא דאת יוד וכו': כאן חוזר על כל מה שנתבאר בדרוש סתרי אותיות, מאות ט"ו עד כאן, בקיצור נמרץ. הצורה של האות י' של שם הויה, שהיא נקודה הראשונה שעלתה במחשבה, שהיא החכמה, ונסתמה, בא"א בסוד חכמה סתימאה שבו, ואינה נודעת באו"א, כי הי' שבהויה, רומזת על א"א ואו"א, הנה נקודה זו עומדת בסתימת המחשבה, כי אינה מתפשטת כלל, כי הי' רגלה קצרה, שזה רומז שאין לה התפשטות אל התחתונים, ואינו ידוע לאיזה דרך הוא, ואנה הוא הולך, ומאין הוא בא, וממי הוא יוצא. וע"כ כולם נמצאים בחוץ מאותה הנקודה העומדת ברצון המחשבה שאינה נודעת כלל. כלומר, שהכל הם מחוץ ממנה, ואין מי שיעמוד עליה. (זה כולל מאות ט"ו עד אות י"ז).