זהר

קסה) ענפא חד נפיק, גו אמצעו דההוא מעיינא. אמר רב מתיבתא, כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא, אסתלק ענפא לעילא לעילא, כל מה דקריבנא, הכי אסתלק, יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין. כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה. איבא דיליה, לא ידיע מהו. ולא יכלין למנדע. ואמר, דקא שאיל למשיח על ההוא איבא, ואמר, איבא דא גניז, לאיש משענתו בידו מרוב ימים. מאן דזכי למנדע דא, לינדע.

פירוש הסולם

קסה) ענפא חד נפיק וכו׳: ענף אחד יוצא באמצע אותו המעיין. אמר רב מתיבתא כשקרבתי לענף ההוא שבתוך המעיין, נסתלק הענף למעלה למעלה, כל מה שקרבתי כך נסתלק יותר. היסוד והשורש של ענף הזה, אינו אלא במים. ענף הזה מכסה עולמות. כל צבעים שבעולם נראים בעלים שלו. הפרי שלו אינו ידוע מה הוא, ואינם יכולים לדעת. ואמר רב מתיבתא, ששאל את המשיח על אותו הפרי, ואמר, פרי הזה גנוז, לאיש משענתו בידו מרוב ימים. מי שזכה לדעת את זה ידע.
פירוש. אע״פ שאמרנו שמעיין הזה הוא קו ימין, עכ״ז הוא כולל ג׳ קוין, כי כל קו מג׳ קוין כלול משלשתם. ואין לשאול, א״כ, כל קו מג׳ הקוין, שוים זה לזה, שהרי בכולם יש ימין ושמאל, וקו האמצעי הכוללם יחד. וזה שמפרש כאן, שיש הפרש גדול בין קו האמצעי הכולל, ובין קו האמצעי הכלול בימין. וז״ש, ענפא חד נפיק גו אמצעו דההוא מעיינא, דהיינו שהוא בחינת קו האמצעי, הכלול במעיין הזה שהוא ימין. אמר רב מתיבתא כד קריבנא וכו׳ אסתלק ענפא לעילא לעילא, כל מה דקריבנא הכי אסתלק, דהיינו שלא כדרך קו האמצעי הכולל, שמושגים בו הימין והשמאל, זה ממעלה למטה וזה ממטה למעלה (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) אבל קו האמצעי הכלול בימין, כל מה שמתקרבים אליו כך הוא מסתלק למעלה. והוא ע״ד שנתבאר בדבור שלאחר זה אצל הרקיע שהוא הבחינה שכנגד ענף הזה. ע״ש. וכל זה הוא מטעם, כי יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא, משום שבכל קו שולט היסוד שלו, אם היסוד והשורש הוא חסד, כל ג׳ הקוין הם בשליטת החסד, ואם היסוד והשורש הוא גבורה, כל ג׳ הקוין הם תחת שליטת הגבורה. וכיון שיסוד ושורש של ענף הזה הוא במים, שהוא חסד, ע״כ אפילו קו האמצעי בו הוא ג״כ כבחינת חסד, ואין בחינת השמאל ניכר בו. וז"ש, ההוא ענפא חפי עלמין, דהיינו שמכסה העולמות שלא יקבלו מהארת החכמה. ועם כל זה, כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה, שבבחינת העלים שלו, שאינם למאכל, רק הם משמשים לענף עצמו, יש שם כל ג׳ גוונים לבן אדום ירוק. דהיינו שלפי עצמו יש שם גם הארת חכמה. אבל, איבא דיליה, דהיינו הפרי שהוא למאכל, דהיינו להמשיך ממנו למטה לתחתונים. לא ידיע מהו, ולא יכלין למנדע, דהיינו שאין בו שום השגה, להיותו חסדים בלי חכמה כלל. וז״ש, ואמר דקא שאיל למשיח וכו׳ ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים. דהיינו לעתיד לבא אחר שיזכו לכל המדרגות יקבלו בחינת חסדים מעתיקא קדישא שהם חשובים הרבה יותר מחכמה ויהיו נמשכים למטה לתחתונים. ואלו החסדים החשובים הם פרי של ענף הזה. כלומר, שעל ידו מתקבלים.