פירוש הסולם
קסד)
אתא רבי אבא וכו': בא רבי אבא ונשקו. אמר לו, דבר זה הוא סתום, כי עולם העליון נתתקן בי"ב שהם משלו. פירוש אף על פי שכבר נתקנו ב' מיני התקונים תקון הימין ותקון השמאל בבני לאה ובבני השפחות, שה"ס תקון י"ב כנ"ל, אמנם תקון י"ב הזה הוא סתום, כלומר, שנמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים,
דהא עלמא עלאה, אתתקן בתריסר דאנון מדיליה, שתקון י"ב של עולם העליון הם מבחינתו, דהיינו חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתקון ב' עקרים, שה"ס ב' צדיקים, בעולם התחתון שהוא רחל, שה"ס חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד מדרגת רחל נמצאת החכמה, בהעלם.
(כנ"ל בראשית א' דף רפ"ב אות שנ"ד ע"ש).
אבל ת"ח רזא וכו': אבל בוא וראה סוד הדבר. בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד, לעולם. שכתוב ויהי בצאת נפשה כי מתה.
ביאור הדברים. כי ב' עקרים הם באור הזווג, שה"ס רצוא ושוב, כמ"ש לעיל
(באות י"ז) רצוא ושוב אינון נהורין, לא מתעכבן למחמי. אשר
רצוא ה"ס גלוי החכמה, והוא עיקר העליון, כלומר, המתגלה על ידי נה"י דעליון שבנוקבא, שה"ס יוסף
(כנ"ל דף ס' ד"ה וזה).
ושוב, ה"ס השפעת החסדים, (כנ"ל באות י"ז ע"ש) והוא עיקר התחתון, דהיינו המתגלה על ידי נה"י של הנוקבא עצמה, (כנ"ל דף ס' ד"ה וזה) שה"ס בנימין, ע"ש.
וזה אמרו
בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל, דהיינו שיש ב' ענינים בזווג, שהוא רצוא ושוב,
ביה עייל ומניה נפיק, שב' פעולות עושה בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים.
ובגין כך אתבני באתר דא, ומשום זה נבנה במקום הזה, דהיינו בהנוקבא, ב' עקרים:
ועקרא הוא לעילא, דהיינו נה"י שיש לה מהעליון, שה"ס יוסף.
ועקרא הוא לתתא, דהיינו נה"י מעצמות הנוקבא, שה"ס בנימין.
ובעלמא תתאה איהו תדיר, לעולם, ועיקר התחתון שה"ס בנימין נמצא תמיד בעולם התחתון, שכתוב
ויהי בצאת נפשה כי מתה, כי
בנימין הצדיק, היא נפשה עצמה של הנוקבא, דהיינו נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה, משא"כ
יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד כמ"ש לעיל (באות י"ז)
לא מתעכבן למהמי, אלא הוא
ושוב תכף. ע"ש, ועיין להלן בדבור הסמוך, שהזהר בעצמו מרחיב הביאור.
