זהר

קסג) ר"ש אמר, גימטריאות, וחשבון תקופות ועבורין, כלא הוא בסיהרא, דהא לעילא לאו איהו. א"ל ר' אלעזר, ולא, והא סמה חושבנין ושיעורין קעבדי חברייא. א"ל, לאו הכי, אלא חושבנא קיימא בסיהרא, ומתמן יעול בר נש למנדע לעילא, א"ל והא כתיב והיו לאותות ולמועדים. א"ל, לאתת כתיב חסר. א"ל הא כתיב והיו. א"ל הויין כלהון דיהוון ביה כאסקופא דא, דאתמליא מכלא, אבל חושבנא דכלא בסיהרא הוא.

פירוש הסולם

קסג) ר"ש אמר, גימטריאות וחשבון תקופות ועבורין כלא הוא בסיהרא, דהא לעילא לאו איהו: ר"ש אמר גימטריאות, וחשבון של תקופות ועיבורי השנה, שה"ס המוחין דחשבון ומספר, כולם הם בהלבנה, שהרי למעלה ממנה אינו נמצא הזווג הזה, להארת המוחין דחשבון ומספר. ומביא כאן דברי ר"ש לסיעתא להנ"ל, דחושבן דכלא בסיהרא הוא.
א"ל ר"א, ולא, והא כמה חושבנין ושיעורין קעבדי חבריא: א"ל ר"א לר"ש, ולא, וכי לא יש מוחין דחשבון ומספר בהמדרגות שלמעלה מהלבנה, הרי כמה חשבונות ושיעורים עושים החברים, כלומר, הרי החברים לומדים מוחין דחשבון ושיעורים גם למעלה מהלבנה. א"ל לאו הכי, אלא חושבנא קיימא בסיהרא, ומתמן יעול בר נש למנדע לעילא, והשיב לו ר"ש, לא כך היתה כונתי, אלא כונתי היא, שהזווג של המוחין דחשבון נמצא בהלבנה, ולא במדרגה אחרת, אמנם משם, נכנס האדם להשיג מוחין דחשבון גם בהמדרגות שלמעלה מהלבנה.
פירוש. אע"פ שהמוחין דהארת חכמה המכונים מוחין דחשבון, יוצאים בהבינה, אחר שחזרה לראש א"א ונעשית בו לחכמה, מ"מ אין המוחין מתגלים שם בהבינה, להיותה תמיד באור חסדים בלבד, ואפילו הז"ת דבינה הם בעצם רק אור חסדים ואין שם המקום לגילוי המוחין דהארת חכמה, אלא הבינה משפעת המוחין הללו אל הז"א. אמנם גם הז"א מתוקן כולו במוחין דאו"א עלאין שהם חסדים מכוסים, ואין בו מקום לגילוי המוחין הללו, אלא שהז"א משפיע אותם אל הנוקבא שלו, ובה הם מתגלים. וע"כ נקראת הנוקבא בשם חכמה תתאה, להורות שאין המוחין דהארת חכמה מתגלים בשום מדרגה אלא בה. באופן שהמוחין הללו יוצאים בהז"ת דבינה אשר הז"א מקבלם ממנה ומשפיע אותם להנוקבא. והיינו להנוקבא שלמטה מחזה, בעת שהיא כלולה לגמרי בהנוקבא שלמעלה מחזה הנקראת לבנה. ואז נבחנות שתיהן בהשם לבנה.
וזהו שהשיב לו ר"ש לר"א אלא חושבנא קיימא בסיהרא, ומתמן יעול בר נש למנדע לעילא, כי מקום גילוי של המוחין דחשבון אינם אלא בהלבנה בלבד ולא כלום במדרגות הקודמות אליה, כנ"ל, אמנם אחר שיצאו ונתגלו המוחין הללו בהלבנה, מאירים מוחין הללו בהכרח גם בכל המדרגות הקודמות אליה, שהרי מהם קבלה הלבנה את המוחין האלו. אלא מקודם שנגלו בהלבנה אינם מושגים כלל אע"פ שכבר יצאו במדרגות הקודמות, כי בהן אין מקום לגילוי המוחין הללו כנ"ל, אבל לאחר שנגלו למטה בהלבנה, נשלמים כולם מכח הגילוי הזו שבה. וז"ש, ומתמן יעול בר נש למנדע לעילא, כי אחר שנגלו בהלבנה, אפשר להשיגם גם במדרגות הקודמות.
א"ל והא כתיב והיו לאותות ולמועדים: א"ל ר"א, הרי כתוב ​והיו לאותות ולמועדים, שהוא לשון רבים, ומשמע שבשניהם מתגלים המוחין דחשבון, ואפילו בז"א שה"ס שמש. א"ל לאתת כתיב חסר, והשיב לו ר"ש, כי לאתת בלי ו' כתיב, להורות שהוא לשון יחיד, כי קאי על הלבנה בלבד ולא על השמש. כי בו אין המוחין מתגלים. א"ל והא כתיב והיו, שהוא לשון רבים, דקאי גם על השמש. א"ל הויין כלהון דיהוון ביה כאסקופא דא דאתמליא מכלא, א"ל, והיו אינו קאי על שמש וירח, אלא על הויות המוחין, ופירושו, שכל הויות כולם הם בה בהלבנה, שהיא כמו ספינה או עגלה זו המלאה מכל טוב. אסקופא פירושו ספינה, או עגלה המכוסות עם גג, כמ"ש במדרש תהלים ג' א', אסקפי של בת שבע מהלכת לפני דוד. ומתוך שהלבנה נוסעת תמיד ע"כ מדמה לה לאסקפא אבל חושבנא דכלא בסיהרא הוא, אבל חשבון של כולם הוא רק בסיהרא, ולא בהשמש, כנ"ל.