פירוש הסולם
קסב)
חד, יהי מארת, דא סיהרא, רקיע השמים דא שמשא: יהי מארת, משמעותו מאור אחד, להיותו חסר ו', והיא מאור הלבנה, והכ' רקיע השמים, הוא מאור השמש.
ותרווייהו בכללא חדא, לאזדווגא לאנהרא עלמין לעילא ותתא וכללם הכתוב שניהם בכלל אחד, כי נאמר יהי מארת ברקיע השמים, להורות, שמזדווגים השמש והלבנה, להאיר העולמות, למעלה מחזה דז"א. ולמטה מחזה דז"א.
משמע דכתיב על הארץ, ולא כתיב בארץ דמשמע לעילא ותתא, חושבן דכלא בסיהרא הוא, ומשמע, ממ"ש על הארץ, ואינו כתוב להאיר בארץ, שיהיה נשמע שמאיר למעלה ולמטה, שהוא להורות, שהחשבון של כולם הוא בהלבנה. פירוש. כי לפי מה שביאר הכ' יהי מארת ברקיע השמים, שיורה על זווג השמש ולבנה שהם זו"ן למעלה מחזה ולמטה מחזה דז"א, א"כ היה צריך לומר להאיר בארץ, כמו שאומר, ברקיע השמים, שמשמעותו היה, שמזדווג גם למטה מחזה דז"א ששם הנוקבא התחתונה הנקראת ארץ, ולמה כתוב על הארץ, שמשמעותו שהזווג הוא רק למעלה ברקיע השמים, דהיינו במקום הפרסא שמחזה ולמעלה דז"א דוקא, הנק' רקיע, ומשם נמשך ההארה אל הארץ, דהיינו למטה מחזה, אבל בארץ עצמו אין זווג. ואומר, שהוא להורות כי
חושבנא דכלא סיהרא הוא, פירוש, כי המוחין דחשבון ומספר של כל המדרגות, יוצאים על ידי זווג שמש ולבנה. כי יש מוחין שהם אור חסדים והם מכונים בשם בלי מספר, ויש מוחין דהארת חכמה, שהם מכונים בשם מספר וחשבון, (כמ"ש לעיל
בהקדמת הזהר דף כ"ט ד"ה במספר, עש"ה) וכן יש לז"א ב' נוקבין, האחת למעלה מחזה, שהיא הנקראת לבנה, וכן וכן מלכותא דדוד
(לעיל בראשית א' דף ק"י ד"ה ואלו) והשנית, היא למטה מחזה, והיא נקראת, ארץ, וכן רחל. וז"ש שזווג הזה המאיר את המוחין דחשבון אינו אלא בלבנה, דהיינו בהזווג זעיר ונוקביה שמחזה ולמעלה, שהנוקבא ההיא נקראת לבנה, ולא בהנוק' שמחזה ולמטה הנקראת ארץ, ומה שאומר
לאנהרא עלמין עילא ותתא, הפירוש הוא, שב' הנוקבין, של מעלה שה"ס הלבנה ושל מטה שה"ס הארץ, נכללות זו בזו, ואז מגיע ההארה למעלה ולמטה. אבל עיקר הזווג הוא רק בהלבנה, דהיינו בהנוקבא שלמעלה מחזה.