זהר

קסב) פתח ואמר, וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו'. יחזקאל חמא להאי חיזו, בתקונא דלא קיימא, בר בשעתא דשליט ההוא ככבא כדקאמרן, אבל האי קרא אוקמוה. והנה רוח סערה, אוקמוה, דהוה אתי למכבש כל עלמא, לקמיה דנבוכדנצר חייבא. אבל רוח סערה דא, איהו ההוא ככבא דקאמרן, דבלע שבעין ככבין אחרנין, ודא איהו רוח סערה דחמא אליהו, מפרק הרים ומשבר סלעים, ודא דקיימא תדיר קדם כלא, למיטר ההוא דלגו, כקליפה למוחא.

פירוש הסולם

קסב) פתח ואמר וארא וגו': פו"א, וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו'. יחזקאל ראה מראה ההוא, בתקון שאינו עומד אלא בשעה שכוכב ההוא שולט, כמו שאמרנו. כי אינו שולט תמיד, כי נגנז (כמ"ש באות קע"ב) אבל מקרא הזה העמידוהו, והנה רוח סערה, העמידו, שרוח הזה בא לכבוש כל העולם לפני נבוכדנצר. אבל רוח סערה, זה הוא כוכב ההוא שאמרנו, שבלע ע' כוכבים אחרים. וזה הוא רוח סערה שראה אליהו, שנאמר עליו, מפרק הרים ומשבר סלעים, כי אין כח שיעמוד לפניו (כנ"ל באות קנ"ח) וזהו העומד תמיד לפני כל הקליפות מבחוץ, כדי לשמור אותם שמבפנים הימנו כקליפה השומרת המוח. פירוש. אע"פ שנגנז, נמצא כחו תמיד מחוץ כל הדינים, כדי לשמרם. והוא מטעם היותו שורש כל הדינים. ואם הוא היה מתבטל היו מתבטלים עמו כל הדינים.