תוכן

קסב) דרך שני, ועמו נתוסף ביאור הדרך הראשון הנזכר לעיל, וזה הדרך השני, הוא בענין עיבור ז"א תוך אימא. הנה נתבאר, כי שני אותיות י"ה הם או"א. והנה אות ה' הרמוזה באימא, היא צורת ד"ו כנז"ל. והנה עצמות הבינה, היא אות ד'. ואות ו' שבתוכה, היא רמז לעיבור הז"א תוך אימא. כי כבר ידעת, כי ג' זמנים היו אל הז"א, והם: עיבור, ויניקה, ומוחין. וג' זמנים אלו, צריך שיהיו רמוזים בשם הוי"ה. כיצד: הנה נודע, כי ז"א הוא בחי' ו' נקודות לבד, וכאשר נכנס בסוד עיבור במעי אמו, אז אתכליל תלת גו תלת כנודע. והנה בתחילה, לא היה בבחי' קוים, רק ששה נקודות זו על זו, כי לסיבה זו היתה מיתת המלכים כנודע, ואז היה צורת ו' ארוכה, שהם ו' נקודות זו למעלה מזו. וכאשר נכנס בסוד העיבור, אז נכללו ג' גו תלת, והיו ג' נקודות זו על זו, בבחי' ו' זעירא. ונמצא, כי תחילה היה ו' ארוכה, ועתה בהיותו בעיבור תוך אימא, נעשה ו' זעירא, והיא בחי' ו' זעירא שבתוך אות ה', והיא ו' קטיעא בלתי ראש, כי הראש הם ג' ראשונות, ולפי שלא היו בו רק ששה נקודות בלבד, לכן אין ראש לאותה הו' שבתוך ה' ראשונה שהיא אימא. ולא עוד, אלא שאפילו איננו שיעור ו' ארוכה בלתי ראש, אלא ו' קטיעה בלתי ראש כנזכר, לפי שהוא בבחי' תלת כלילן בתלת. ולטעם זה הוא מ"ש בגמרא, דכרעיה דה' היא תלויה, ואינה דבוקה בגג הה', להורות שאינו מכלל גוף הבינה, אמנם הוא בחי' ז"א, שהוא בתוכה בסוד העיבור.