זהר

קסא) אמר ר״ש, תאנא בצניעותא דספרא, שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא, כתיב ביו״ד ה״א וא״ו ה״א. דאתכסייא כתיב באתוון אחרנין, וההוא דאתכסייא הוא טמירו דכלא. א״ר יהודה, ואפילו ההוא דאתגלייא, אתכסיא באתוון אחרן, בגין ההוא טמירא דטמירין בגו.

פירוש הסולם

קסא) אמר ר״ש תאנא וכו׳: אר״ש, למדנו בספרא דצניעותא. השם הקדוש מגולה ומכוסה. המגולה כתוב ביוד הא ואו הא. המכוסה כתוב באותיות אחרות. ואותו שנתכסה הוא נסתר מכל. אר״י, ואפילו אותו שנתגלה מכוסה באותיות אחרות, משום אותו הנסתר מכל נסתר שבפנים.
פירוש. השם המגולה הוא ז״א, והנסתר הוא א״א. וז״ש, דאתגלייא כתיב ביוד הא ואו הא, דהיינו ז״א, ודאתכסיא כתיב באתוון אחרנין. דהיינו אהיה, שהוא שם הכתר. וא״א הוא מלובש בפנימיות ז״א. וז״ש, ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסייא באתוון אחרן, דהיינו בשם אדנ"י, שהוא המלכות. בגין ההוא טמירא דטמירין בגו. משום שא״א מלובש בפנימיות ז״א, ע״כ גם ז״א מכוסה. ואינו נגלה רק אדנ״י לבדה.