זהר

קנ) ד', אפיק לעילא קרדנותא דסיהרא, לה ארבע רישין, בספר רביעאה אטבע ליה, בכסיפא דתהומא רבא, הוא תהומא רבא דדינא אתייהיב, אתר בי דינא מותבא. ההוא דכתיב משפטיך תהום רבה. אשרי עלוי תרין אתוון רשימן בעזקתא דמלכא, היא עזקא, בה נטלין, בה שריין. שוי חד על ד', ואותיב עלוי את אלף.

פירוש הסולם

קנ) ד'. אפיק לעילא וכו': ספירה ד) היא ספירת החסד. הוציא למעלה החשכות של הלבנה, לה ארבעה ראשים. הטביע אותה בספר הרביעי שהוא חסד, בעשירות של תהום רבה. היא תהום רבה שהדין ניתן בה, מקום ומושב של בית דין. ההוא שכתוב, משפטיך תהום רבה. והשרה עליו שתי אותיות רשומות בטבעת המלך. היא הטבעת, שבה נוסעים ובה חונים. נתן אחד על ארבעה, והושיב עליו אות א'. כסיפא פירושו עשירות, מלשון ובעלי גבורה ותיקים וכסיפים (ספרי בהעלותך) שפירושו, עשירים בעלי כספים.
פירוש. כי נתבאר לעיל באות ל"ח, שהמלכות היתה ד' ואח"כ נעשית ה', שפי' שיש ב' מצבים במלכות א) כשמקבלת מקו שמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, אז המלכות בסוד ד', שאין בה אלא בחינת ד' המלאכים, שהם המרכבה שלה, והיא אז דלה וחשכה בלי אור. ומצב הב', כשנתדבקה בסוד קו האמצעי, ונעשתה נקודה דאמצעיתא, דהיינו שז"א תקן בה את המסך להמשכת חסדים, בזווג דהכאה עם אור העליון, שמחמת זה נתדבקה בקו האמצעי ונעשתה נקודה אמצעית. ואז נתוספה בחינת נקודה האמצעית על המרכבה של ד', ונעשתה ה' (כמ"ש לעיל אות ל"ח ע"ש) ונמצא שאין ספירת החסד מאירה במלכות, אלא במצב הב' שהיא בבחינת ה'.
וז"ש, אפיק לעילא קרדנותא דסיהרא, שמתחילה יצאה המלכות בבחינת חשכות הלבנה, דהיינו שהיתה במצב הא' שקבלה חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. לה ארבע רישין, שבמצב הזה אין לה אלא מרכבה של ד'. והיא דלה וחשכה בלי אור. ובמצב הב'. בספר רביעאה, שהיא ספירת אור החסד שמשגת במצב הב', כשהיא בסוד ה', אטבע ליה בכסיפא דתהומא רבה, הוא מטביע את החשכות והדינים שבקרדנותא דסיהרא, בעשירות, דהיינו ברוב החסדים, היוצאים על המסך שנקרא תהום רבה. כי כל החשכות והדינים פרחו ממנה, והיא נעשתה מלאה אור. ויש ב' מיני מסכים, א' נקרא תהומא זוטא, וה"ס המסך מבחינת המלכות בלבדה. ב' ה"ס תהומא רבה, וה"ס המסך הממותק בבינה. ונקרא רבה על שם הבינה, שהיא רבה. ומשמיענו, שתקון המסך שהמלכות קבלה מקו האמצעי, הוא מבחינת המסך דתהומא רבה, דהיינו הממותק בבינה. (ועי' באדרא רבה אות רי"ד) וז"ש, הוא תהומא רבה דדינא אתייהיב, כלומר, שבמסך עצמו אין בו דין, להיותו מבינה, אלא שהדין ניתן בו מן המלכות שעלתה למקום בינה. באפן, שהוא, אתר בי דינא מותבא, שהוא מקום, שבו יושבים בית דין. כלומר, כמו שאין במקום של בית דין שום דין מחמת עצמו, אלא מחמת ישיבת בית הדין בו, כך אין בבינה עצמה שום דין, אע"פ שהמלכות, שה"ס בית הדין, עלתה בתוכה. וז"ש ההוא דכתיב, משפטיך תהום רבה, כי משפט רומז על רחמים, והוא משום שהמסך הוא מתהום רבה, שמעיקרו אין בו דין, ע"כ מתגלים עליו הרחמים.
ונודע שע"י תקון זה של קו האמצעי נכללו ב' הקוין ימין ושמאל, שהם חסד וגבורה, זה בזה. באפן, שיש חסד וגבורה בספירת החסד, וכן יש חסד וגבורה בספירת הגבורה. וז"ש, אשרי עלוי תרין אתוון, שהשרה בספירת החסד ב' אותיות, דהיינו ב' קוין, חסד וגבורה. רשימן בעזקתא דמלכא, שרשומות בנקודה האמצעית, הנקראת טבעת המלך. כי לולא נקודה האמצעית, לא נתיחדו חסד וגבורה זה בזה. ומפרש, היא עזקא, בה נטלין בה שריין, שבשעת הנסיעה מאירה הארת חכמה, ובשעת החניה מאירה רק הארת החסדים (כמ"ש בזהר בשלח דף ל"ט ד"ה וג') ואומר, שהיא הטבעת שהן האורות של הנסיעה, והן האורות של החניה, תלוים בה. שוי חד על ד', שנותן נקודה האמצעית על המרכבה של ד', דהיינו שמתקן אותה בסוד ה' (כנ"ל אות ל"ח) ואותיב עלוי אות א'. כי אות א' מורה על יחוד קו ימין וקו שמאל יחדיו, (כנ"ל אות מ"ב) שיחוד זה הוא הגורם להארת ספירת החסד, כנ"ל.