זהר

קנ) דוד מלכא, זית רענן אקרי קמיה קב״ה, דכתיב ואני כזית רענן בבית וגו׳. עלה זית, דא מלכא משיחא בריה דדוד. ודא איהו דרמיז יונה דא ביומוי דנח, דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה. ההוא עלה זית, טרף וחטף ליקרא דיליה. במה. בפיה. דקיימא על רישיה, ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב טרף, ולא טרפה, כדכורא דא, דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיע, יונה דכר הוא, מגו דאקרי יונה, כתיב כנוקבא, וכתיב כדכורא, בזמנא דמקבלא יקר דא.

פירוש הסולם

קנ) דוד מלכא זית וכו׳: דוד המלך נקרא זית רענן לפני הקב"ה, שכתוב, ואני כזית רענן בבית וגו'. עלה זית זה מלך המשיח בנו של דוד. וזה הוא שרמזה יונה זו בימי נח, שכתוב, והנה עלה זית טרף בפיה. עלה זית ההוא, שהוא המשיח, טרף היונה וחטף את היקר שלו, דהיינו העטרה, במה. בפיה. שהעטרה עומדת על ראשו ומקבלת יקר מאותה היונה. וז״ש טרף, לשון זכר, ולא טרפה. שרומז, שהיא כזכר הזה שעושה חיל ומנצח. בישיבה של הרקיע, אמרו, יונה זו היא זכר, משום שהשם יונה שנקראת, כתוב פעם כנוקבא, דהיינו בלשון נקבה, ופעם כדוכרא, בלשון זכר. בזמן שמקבלת יקר זה. בלשון זכר נקראת (חסר כאן).
ביאור המאמר. נודע ששבירת הכלים בזמן הנקודים נשברו לש"ך ניצוצים, כי ח׳ מלכים נשברו, והיה בכל מלך ד׳ בחינות חו"ב תו״מ, שבכל אחת עשר ספירות, שהם מ׳ בחינות בכל מלך, ושמונה פעם מ', הם ש״כ בחינות. המכונים ש"ך ניצוצין. והם נתקנו ע״י המאציל עצמו בעולם התקון, ואחר כך ע״י חטא של עצה״ד, חזרו ונפלו לקליפות. וכל מעשינו בשתא אלפי שני אינם רק לתקן ש״ך ניצוצים אלו, וכשיגמרו להתתקן, אז יהיה גמר התקון, ובלע המות לנצח.
אמנם אין ביכלתינו לתקן כל ש"ך ניצוצים אלו, כי בחינות המלכיות שבעשר ספירות שבכל בחינה, הם בחינת מנעולא שאינה מקבלת תקון, ואין בנו כח לתקן אלא ט׳ ספירות ראשונות, שבכל בחינה, ששם סוד מלכות דמפתחא המתוקנת בבינה, ונכללת ביסוד. אבל המלכיות עצמן, שהם מנעולא אין לנו כח לתקן. באופן שח' מלכים הם, שבכל אחד ד׳ בחינות, והם ל״ב בחינות, אשר ט"ס ראשונות של כל בחינה אנו יכולים לתקן, והם ט׳ פעם ל״ב, שהם רפ״ח בחינות, ובחינה אחרונה שבע״ס, שהוא ל״ב האחרון, אין אנו יכולים לתקן. והאמת הוא, שאין אנו צריכים לתקן יותר מאלו רפ״ח בחינות, המתוקנות במלכות דמפתחא, המכונה נקודה אמצעית דישובא. ול״ב האחרון, שהם ל״ב מלכיות מבחינתה דמדת הדין הנקראות מנעולא, אינם צריכים תקון מצדינו כלל, אלא ע״י תקון כל רפ״ח בחינות בתכלית השלמות, אז מתקבצים כל האורות שיצאו מרפ״ח האלו, למקום אחד, ואז מתתקן ל״ב האחרון מאליו. ובסוד זה נאמר, והסירותי את ל״ב האבן מבשרכם. דהיינו לב האחרון שתקונו בא מקבוץ הרפ״ח.
וכל התקון האמור מקבל מלך המשיח, וגואל את ישראל ומתקן את כל העולם עד למדרגה האחרונה. וע״כ נבחן גמר התקון להמלכות מלך המשיח ששמים עטרת פז על ראשו. ומשום שהתקון נחלק לשתי בחינות, לרפ״ח, שכל עבודתינו היא בהם. ולל"ב האבן, ששם אין אנו צריכים לעבוד, וגם אסור העבודה בה, כי היא מתתקנת מאליה ע״י השלמת הרפ״ח כנ״ל. לפיכך מבחינים בעטרת המשיח ג״כ ב׳ בחינות אלו. א) היא עצם העטרה, שהיא בירורי רפ״ח, ההולכת ונעשית ע״י עבודתינו במשך שתא אלפי שני. ב) שימת העטרה על ראשו של המשיח. שהיא עצם גמר התקון, כלומר, קהילת כל האורות שיצאו מבירורי רפ״ח ניצוצין, אשר מקהילתם למקום אחד מתתקן ל״ב האבן, שהיא גמר התקון. ונבחן זה לשימת העטרה על ראשו של המשיח.
וזה אמרו (באות קמ״ו) בההוא פתחא דאמצעיתא, אית עטרה דפז וכו'. דהיינו בסוד נקודה האמצעית המקבלת מקו האמצעי, שה״ס מפתחא, שם נמצאת העטרה של משיח כלומר, ששם הולכת ונשלמת ע״י בירורי רפ״ח ניצוצין ע״י עבודתינו. כי הארות כל שתא אלפי שני אינן מקובלות רק במלכות דמפתחא שהיא יסוד דמלכות, ואינה מלכות ממש, (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר דף מ״ה ד״ה ההיא) וע״כ נבחנת לקו האמצעי, כמו יסוד. דלא אתחזי השתא, היינו מטרם שנגמרה כולה, אינה נראית כלל. אלא בגמר התקון. וז״ש, כד סליק בההוא מגדל, דהיינו לעתיד לבא בגמר התקון כשמלך המשיח יעלה במגדל ההוא, לקריאת ס״ת בפרשת הקהל (כנ״ל באות קמ״א) שקריאת ס״ת ה״ס גילוי הארת החכמה. ופרשת הקהל רומזת לקהילת כל האורות שבס״ת למקום אחד שה״ס שימת העטרה על ראש המשיח, כנ״ל, אמנם יש בזה שתי בחי׳ א) עצם העטרה האורות של ספר התורה המתגלים בה במשך שתא אלפי שני, שזה בא רק מקו אמצעי כנ״ל, וזה נבחן לעלית מלך המשיח אל המגדל, שעוד לא קרא בפרשת הקהל. ועל זה אומר, ותרין נשרין, פני נשר ה״ס קו האמצעי, שהוא כולל ב׳ הקוין ימין ושמאל שה״ס חסדים וחכמה, ולפיכך הם ב׳ נשרים, דא מסטרא דא, היינו בימין שהוא חסדים, ודא מסטרא דא, היינו בשמאל, שהוא חכמה. וז״ש מתתקנין נשרין ונטלי עטרא, שעטרה זו מקובצת מתקון הנשרים שה״ס ב׳ הצדדים שבקו האמצעי והם הלוקחים את העטרה, כי הם מקבצים אותה בזה אחר זה ע״י בירורי רפ״ח ניצוצים כנ״ל. וזו היא בחינה ראשונה. ועתה מדבר מבחינה השניה, שהיא שימת העטרה על ראשו של משיח, ואומר, בשעתא דישרי למקרי, שבשעה שמתחיל לקרות פרשת הקהל (כנ״ל באות קמ״א) שה״ס קהילת כל האורות דרפ״ח ניצוצין למקום אחד המגלים תקון ל״ב האבן, שה״ס שימת העטרה על ראשו של המשיח. יתפתח פתחא אחרא, דהיינו פתח שאינו מבחינת קו האמצעי, אלא היא פתח של בחינת המלכות דמנעולא שהיא מלכות דמדת הדין עצמה שהגיע תקונה ע״י קריאה של פרשת הקהל. ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא, שה״ס מלכות דמנעולא, דכתיב, וישלח את היונה, היונה ההיא דאשתמודעא, דהיינו המצוינת, שהיא המנעולא, ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא. כי ה״ס, נתיב דלא ידעו עיט, שעיט זה משה, שלא ידעה, כמ״ש חז״ל. אלא מהכא נפקת, שהיא יוצאת מפתח הצדדי הנ״ל, ועושית שליחות והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא, כי נקודה דמפתחא שה״ס הפתח שבאמצע, היא השולטת בבירורי האורות, ונקודה דמנעולא נגנזת ואינה נראית. (כנ״ל בהקדמת ספר הזהר אות קכ״ג) ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא, היינו בעת קריאת פרשת הקהל, שאז מתקהלים כל האורות למקום אחד ול״ב האבן מתתקן, אז תשים העטרה על ראש המשיח, כנ״ל. מטי ולא מטי שהעטרה אינה מתישבת תיכף על ראשו אלא תחילה במטי ולא מטי ואח״כ מתישבת כולה לנצחיות.
וזה אמרו, וכיון דיקרי מלכא משיחא בספר תורה, דהיינו בפרשת הקהל, יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן, שהם נושאים העטרה הבאה מקו האמצעי, כנ״ל. ויונה מאיך והיונה, שה״ס מנעולא, נשפלת ויורדת למדרגתה, שהיא בחינה אחרונה של ש״ך הניצוצין, הנקראת ל״ב האבן כנ"ל, שאין עוד מדרגה נמוכה ממנה, ומשימה משם העטרה על ראשו של המשיח, וע״כ ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה, עד דרגא בתראה, כי אחר שמדרגה האחרונה נתקנה יורד המשיח עם העטרה לשלוט עד סוף כל המדרגות. ונתבאר לעיל אשר בתחלה עוד העטרה אינה מתישבת על ראשו אלא שהיא בסוד מטי ולא מטי, ולפיכך תרין נשרין פרחין לעילא על רישיה, דהיינו אותם ב׳ הנשרים שלקחו העטרה ונתנו אותה אל היונה, ויונה תבאת ועטרה בפומה, שהיא חוזרת ומקבלת העטרה של משיח, ויקבלון לה אלין תרין נשרין ושני הנשרים מקבלים לה בחזרה, כי שלהם היא העטרה, כנ״ל. ואחר כך לאחר זמן תתישב העטרה על ראש המשיח לנצחיות, כ״ש במקום אחר.
ומפרש יותר, ואומר, דוד מלכא זית רענן אקרי וכו׳, שה״ס מלכות דמפתחא שהיא רענן וכל האורות נמשכים על ידיה. עלה זית דא מלכא משיחא וכו׳ שהיא מלכות דמנעולא, ולהיותה שורש למלכות דמפתחא ע״כ נקראת עלה זית, שהיא מעלה את הזית רענן, שהיא מפתחא. ודא איהו דרמיז יונה וכו׳ עלה זית טרף בפיה. עלה זית, פירושו ההוא עלה זית, שהוא משיח. וטרף, היינו וחטף ליקרא דיליה, שהיונה חטפה היקר שלו, דהיינו שחטפה העטרה מן הנשרים, במה. בפיה, דהיינו בבחינת המנעולא שבפיה, דקיימא על רישיה שהעטרה עומדת על ראשו, וכן ומקבלא יקר, שהעטרה מקבלת יקר, הכל מהאי יונה. וענין החטיפה שאומר, רומז שנראה כמו החוטף דבר שאינו שלו, כי כל העטרה יצאה מבחינת קו האמצעי וממלכות דמפתחא, שבה נעשה בירורי כל רפ״ח הניצוצין שמהם נעשתה העטרה. ולבסוף באה היונה שה״ס מלכות דמנעולא וחוטפת כל הכבוד הזה מרשות הנשרים ומלכות דמפתחא, ומשימה אותו על ראשו של משיח, הנמשך ממלכות שלה, שע״כ נקרא עלה זית כנ״ל. וע״כ נרמז בכתוב בלשון חטיפה. והאי דכתיב וכוי, חסר סיום הענין.