פירוש הסולם
קנט)
רבי שמעון אמר, כל דא הוא לעילא והוא לתתא: ר"ש אומר כל זה הוא למעלה מחזה דז"א והוא למטה מחזה דז"א כלומר, שענין מים עליונים ותחתונים נוהג הן מחזה ולמעלה והן מחזה ולמטה. כי יש דכר ונוקבא למעלה מחזה, הנק' ז"א ולאה, שהדכר הוא מים עליונים, והנוקבא היא מים תחתונים. וכן יש דו"נ למטה מחזה, הנק' יעקב ורחל שיעקב ה"ס מים עליונים ורחל ה"ס מים תחתונים. ולדברי ר"ש יהיה פירושו של הכ' תדשא הארץ דשא, על התחברות מים עליונים ותחתונים שמחזה ולמטה דז"א, כי אין לפרש הכתוב על מים עליונים ותחתונים שמחזה ולמעלה, כי שם הוא מקום יבשה, ואינה מוציאה דשא ופירות. כנ"ל.
א"ר יוסי אי הכי, אלקים דקא אמרן מאן אלקים אלקים חיים לעילא, ואי תימא לתתא אלקים סתם: אר"י. אם כן, אלקים הנאמר בהכתוב, דהיינו ויאמר אלקים תדשא וגו', מי הוא השם אלקים שבהכתוב, הלא הוא אלקים חיים, בינה שלמעלה, כי כל ל"ב שמות אלקים שבמעשה בראשית הם בינה, כנודע, ואם תאמר ותפרש הכתוב למטה, דהיינו במים עליונים ותחתונים שלמטה מחזה, כמ"ש לעיל לדברי ר"ש, א"כ יהיה השם אלקים שבהכתוב
אלקים סתם, דהיינו הנוקבא לאה שלמעלה מחזה, הנקראת סתם אלקים ולא אלקים חיים, שהיא בינה. שזהו כנגד המקובל שכל ל"ב אלקים שבמ"ב הם שמות הבינה שהיא אלקים חיים. פירוש, כי הכ' ויאמר אלקים תדשא, הוא בהכרח מדרגה הקודמת, להמים עליונים הללו ומרומזים בהמלות תדשא הארץ דשא, כי כל מדרגה מתפעלת ונעשית ע"י העליונה הסמוכה לה, ואם פירושו של תדשא הארץ דשא הוא על הפעלת מים עליונים שלמעלה מחזה שיתחברו עם מים תחתונים אשר שם, הרי השם אלקים שהפעיל אותם היא בינה הנקראת אלקים חיים. אבל אם פירושו של תדשא הארץ דשא הוא על הפעלת מים עליונים שלמטה מחזה, נמצא שהכ' ויאמר אלקים קאי על מדרגה העליונה הסמוכה לה. שהיא הנוקבא שלמעלה מחזה, הנקראת סתם אלקים ולא אלקים חיים כהבינה, שהוא כנגד המקובל שכל השמות אלקים שבמ"ב הם בינה.
אלא לתתא איהו תולדות, כד"א, אלה תולדות וגו' ואמרינן בה' בראם, וההוא לעילא אבהן דכלא הוא, איהי עבידתא: אלא, אר"י, למטה מחזה הוא מקום התולדות, כמ"ש אלה תולדות וגו' ואמרינן בה' בראם דהיינו הנוקבא שמחזה ולמטם שה"ס רחל שהיא ה' אחרונה דשם הויה, וכל התולדות ממנה הם, ולא מהנוקבא שמחזה ולמעלה, וההוא שלמעלה מחזה, הם אבות של כל המדרגות, דהיינו שהם ג"ס חג"ת הנבחנים לאבות ושרשים להעולמות, כי כל המקובל להעולמות באים מהם, והיא, דהיינו הנוקבא שלהם, נבחנת להשלמת המלאכה, של כל התולדות, ולא ליציאת התולדות בפועל להעולמות. כלומר המוחין בעצם וכל מלאכתם נשלמים בדכר ונוקבא שלמעלה מחזה, אשר הדכר, הם חג"ת הנקראים אבות, והנוקבא שלהם היא לאה. אמנם עדיין אינם מתגלים ובאים מהם להעולמות שיהיו ניכרים בבחינת תולדות, להיות הנוקבא בסוד יבשה כנ"ל, אלא רק בהנוקבא שלמטה מחזה, הנקראת ה' שעליה נאמר בה' בראם, בה יוצאים התולדות בפועל. ולפי זה מתבאר הכתוב תדשא במים עליונים שלמעלה מחזה, ולא תולדות ממש, אלא להשלמת המלאכה בלבד, כי הנוקבא שלמעלה מחזה עוד אינה מוציאה המוחין בבחינת תולדות ממש. ובזה מתורץ הקושיא, כי השם אלקים שבהכתוב הוא באמת על הבינה, הנקראת אלקים חיים שהיא מדרגה העליונה הסמוכה להם. כנ"ל בדיבור הסמוך.
ועל דא ארעא עבדת תולדות, דהא היא מתעברא כנוקבא מן דכורא: ומשום זה עושה הארץ תולדות, כי היא מתעברת כמו נקבה מן הזכר. משום שהנוקבא העליונה השלימה המלאכה של המוחין, יכולה הנוקבא התחתונה, שלמטה מחזה הנקראת ארץ, לעשות פירות, כי היא מקבלת אותם כמו נקבה המתעברת מהזכר ומוציאה תולדותיו לגילוי. ולפי"ז יתבאר הכתוב תדשא הארץ דשא, לזווג מים עליונים ותחתונים שלמעלה מחזה, שהוא להשלמת מלאכת המוחין, והכ' ותוצא הארץ דשא, הוא בהזווג של מים עליונים ותחתונים שמחזה ולמטה, להתגלות התולדות ששם מתגלים התולדות ממה שקבלה מהעליונה.
