זהר

קנט) ת"ח, בשעתא דעאל עשו, עאל עמיה גיהנם, אזדעזע יצחק, ודחיל. דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. כיון דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה די מהו עד מאד. אלא, דלא הוה דחילו ואימתא. דנפל עליה דיצחק, רבתא, מיומי דאתברי, ואפי' בההיא שעתא, דאתעקד יצחק על גבי מדבחא, וחמא סכינא עליה, לא אזדעזע, כההיא שעתא, דעאל עשו, וחמא גיהנם דעאל עמיה, כדין אמר, בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה, בגין דחמית שכינתא דאודי על אינון ברכאן.

פירוש הסולם

קנט) ת"ח, בשעתא דעאל וכו': בוא וראה בשעה שנכנס עשו, נכנס עמו הגיהנם, נזדעזע יצחק ופחד, שכתוב, ​ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. ושואל, כיון שכתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה, למה לו לכתב עוד, עד מאד. ואומר,אלא שלא היה עוד פחד ואימה שנפל על יצחק גדולה כמוהו, מיום שנברא, ואפילו באותה שעה שנעקד על המזבח, וראה את המאכלת עליו, לא נזדעזע, כבאותו שעה שנכנס אליו עשו וראה את הגיהנם שבא עמו, אז אמר, בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה מפני שראיתי השכינה שהודתה על אלו הברכות.