זהר

קנט) שמיא דשלטין תמן לאו כהני. ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואינון אלהא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא עלאה דתבל, דלא ישלטון בה, ולא ישטטון בה, ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא יאבדו מארעא ומן תחות שמיא דאתעבידו בשמא דאלה, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

קנט) שמיא דשלטין תמן וכו': השמים השולטים שם אינם כאלו השמים שלנו, ואין הארץ מולידה בכחם, זרע וקציר כאלו שלנו, ואין הזרעים חוזרים לצמוח, אלא בכמה שנים וזמנים. והם שנאמר עליהם, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא, העליונה הנקראת תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני אדם להטמא ממקרה לילה. ועל כן יאבדו מארעא ומן תחות שמיא שנעשו בהשם אל"ה, (עי' לעיל אות י"ד) כמו שלמדנו.
פירוש. כי השמים שלנו מקבלים מז"א, שיש לו מוחין דהולדה, וע"כ הארץ שלנו המקבלת בנוקבא שלו, היא מקבלת זרע וקציר. אבל שמים דארקא אין להם מוחין דהולדה בסבת שליטת הקליפות אשר שם, וע"כ ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, שאין כח בארץ לקבל זרע להוציא תבואות וקציר כנהוג בארצנו ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין כי לא יצמח הזרע שמזריעין שם אלא רק בכמה שנים וזמנים.
ומ"ש, ואינון אלהא די שמיא וארקא לא עבדו וכו': קאי על אותם ב' הממונים עפרירון וקסטימון, שהם אלהא די שמיא וארקא לא עבדו, כלומר, שלא יכלו לתקן השמיא וארקא שתהא ראויה להוציא פירות, ע"כ אין להם רשות לשוטט ולהחטיא אנשים בארץ שלנו שהיא תבל. כי בהמצאם כאן, הם מחבלים גם את ארצנו להיות כמו שמים וארקא שלהם. וז"ש יאבדו מארעא עלאה דתבל, שיאבדו מהארץ שלנו הנקראת תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יגרמו לאנשים שיטמאו במקרה לילה. כי על ידי השוטטות שלהם בתבל שלנו גורמים למחטי בני נשא במקרה ליליא, שהוא הקללה הרובצת על ארקא מחמת שליטתם שם.
ומתחת השמים שלנו שנעשו בשם אל"ה, כי השמים שלנו מקבלים מזו"ן המתוקנים בשמא דאל"ה כמא דאתמר, דהיינו בסוד ​בראשית ברא אלהים, שמ"י אשתתף באל"ה, וע"כ הארץ שלנו מתוקנת ג"כ בקדושה עלאה. כי ברזא דא אתקיים עלמא. (כנ"ל אות ט"ו). וע"כ אין רשות לאלו ב' הממונים לשוטט כאן.