זהר

קנט) ואינון ממה דהוה עביד בלעם, דהוה לחיש לחישין על מרע, והוה אמר בפומיה, ואיתסי מיד. וכולהו בריר לון בההוא ספרא, ואמר, דא אסור, ודא מותר, למאן דדחיל חטאה, בגין דמרעין סגיאין אמר, דתליא אסוותא דילהון בלחישו דפומא, ואינון מסטרא דנחש, ומנהון מסטרא דקסם, וכל אינון דאסור לומר, ואסור למעבד בעובדא הוה אמר. עד דאשכחנא על מרעין ידיעאן דאצטריך לומר כך, ולנדוי בנודי ובשמתא על ההוא מרע, ואיהו תווהא סגיא לגבן.

פירוש מעלות הסולם

קנט) ואינון ממה דהוה וכו': ואותן הרפואות הן ממה שהיה עושה בלעם, שהיה לוחש לחשים על המחלה, והיה אומר בפיו, ומיד נתרפא. וכלם מבוררים באותו ספר, ואומר זה אסור להשתמש בו. וזה מותר להשתמש בו, למי שהוא ירא חטא. כי מחלות הרבה אמר שהרפואה שלהן תלויה בלחש הפה. והן מבחינת נחש, ומהן מבחינת קסם. וכל אלו שאסור לומר בפה, ואסור לעשות מעשה היה אומר שם. עד שמצאתי על מחלות ידועות שצריך לומר כך ולנדות בנדוי וחרם על אותה המחלה, והוא פליאה גדולה לנו.