זהר

קנט) ות״ח, הכי אוליפנא בספרא דשלמה מלכא, דבליליא בתראה דחגא, אי יסתכל ב״נ בצולמא דיליה, וחזי ליה שלים, לא אתגזר עלוי מיתה. ומ״ט בהאי ליליא. בגין דז׳ יומין דחגא לקבל שבעה יומין עלאין אינון, דכל יומין ושנין. דעלמא, בהו תליין, ואינון רמיזין בקרא, דלך יי׳ הגדולה וגו', שירותא דלהון חס״ד, וסיומא דלהון ממלכ״ה, כנ״י, אחרי״ת הימים, אשתכח שביעאה אחרית. וכד אתיא האי ליליא דשביעי, אתחזי, אי אשתלימו יומי בהאי אחרית, הוי האי צולמא עלאה חזי עליה, חסד אל יתהדר עליה כבקדמיתא, ולא מסתפי מהאי דינא דצד״ק ואיהו בהדיה בשלימו בחדותא, ואהדרת ליה אנפין.

פירוש מעלות הסולם

קנט) ות״ח הכי אוליפנא וכו': ובוא וראה, כך למדנו בספרו של שלמה המלך, שבליל האחרון של החג דהיינו בליל הושענה רבה, אם אדם יסתכל בצלם שלו נגד הלבנה, ויראה אותו שלם זהו סימן שלא נגזר עליו מיתה. ומהו הטעם שדוקא בליל זה של הושענה רבה. משום, ששבעת ימי חג הסוכות, הם נגד שבעת הימים העליונים שהם ז׳ הספירות של ז"א, שכל הימים והשנים תלוים בהם, והם רומזים בפסוק של לך ה׳ הגדולה וגו'. ההתחלה היא חסד, כי גדולה היינו חסד, וסיומם ממלכה, היינו מלכות שהיא כנסת ישראל, ונקראת אחרית הימים, נמצא שיום השביעי היינו הושענה רבה, הוא אחרית וכשבא הלילה הזה של יום השביעי, רואים אם נשלמו הימים באחרית הזה, וצלם העליון הזה שהוא חסד הוא נראה על האדם, זהו סימן כי חסד אל חוזר עליו כבראשונה, ולא מפחד מן הדינים של צדק הזה היינו מלכות, כי הוא עמו בשלימות בחדוה ומסביר לו פנים.