זהר

קנט) שְבָא אוף הכי, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וגו', וביה רזא מ״ב, וביה רזא דאדם, כגוונא דא, חשבן שְבָא ו', ותלת נצוצות ורקיע ייי״ו, דחושבנהון ל"ו הרי מ״ב. ותלת אתוון שב״א, הרי מ״ה. ורזא דמלה ואמרו ל׳י מ׳ה שמ׳ו מ׳ה אומר אליהם. ונקוד שב״א נקיד בשם יהו״ה באורייתא.

פירוש מעלות הסולם

קנט) שבא אוף הכי וכו': נקודת שבא גם כן סוד את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וגו'. ובו סוד מ״ב, ובו סוד של אדם היינו מ"ה. כאפן זה: חשבון שבא שש, ושלש נצוצות ורקיע של נקוד שבא שלש יודי׳׳ן וו' אחת חשבונם ל״ו, וחשבון ו׳ של אותיות שבא הרי מ״ב. ושלש אותיות שבא עם מ״ב הרי מ״ה. וסוד הדבר, ואמרו לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ אומר אליהם, שמרומז בסופי תיבות לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ שם הוי״ה. ונקודת שבא מנוקדת בשמות הוי״ה שבתורה. תחת י׳ של השם.
פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים בזו״ן כי מתחלה היתה החמה שה״ס ז״א, והלבנה שה״ס נוקבא הנפרדת מז״א בבחינות ב׳ המאורות הגדולים, כי נוקבא דז״א היתה קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו. ואז קטרגה הלבנה שהיא הנוקבא הנפרדת של ז״א ואמרה אי אפשר לב׳ מלכים להשתמש בכתר א', ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, והיא נעשתה בסוד המאור הקטן. כי בתחלת תקונה של הנוקבא הנפרדת של ז"א חבר אותה המאציל עם הנוקבא שבגוף הז"א היינו הצד השמאלי שבו ונכללו שתיהן הנוקבא שבגופו והנוקבא הנפרדת יחד, ונעשו לנוקבא אחת לז״א, וכשנמשכו המוחין של ימין ושמאל מבינה, לקח ז״א כלומר הימין שבו, את אורות הימין של הבינה, והנוקבא הנפרדת לקחה אורות קו שמאל שבבינה, כמו הנוקבא שבגוף הז״א. מחמת שנתחברו יחד ונעשו לאחד.
והנה אורות הימין של בינה הם חסדים והאורות של קו שמאל שבבינה הם חכמה, ונמצא שז״א קבל החסדים שבימין בלי חכמה, והנוקבא הנפרדת קבלה חכמה משמאל שבבינה בלי חסדים, ונודע שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע״כ החכמה נקפאה ונעשתה חושך ולא אור, שזה סוד קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד שהוא בינה, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, והיא נעשתה בסוד המאור הקטן, הרי ב׳ מצבים בזו״ן, מצב א׳ הוא בבחינות ב׳ המאורות הגדולים, ומצב הב׳ הוא אחר שהנוקבא נתמעטה ונעשתה בסוד המאור הקטן.
וזה אמרו (באות קנ״ח) על נקודת צרי דאינון י׳ י׳ דהיינו זו״ן שעלו למ״ן לבינה, והם בסוד את שני המאורות הגדולים. דהיינו מצב א׳ שבזו״ן, שהנוקבא קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו. אבל שבא אוף הכי אשר ב׳ הנקודות של שבא רומזות לזו״ן, אבל אל מצב ב׳ דהיינו אחרי הנסירה אשר בכדי שתוכל להאיר אל התחתונים, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתמעט את עצמה ממדרגה הגדולה ההיא, להיות בשוה עם מדרגת ז״א ולקבל מבינה, אלא שתרד מכל מדרגת ז״א, ולקבל כל אורותיה מז״א שה״ס קו האמצעי ואז נמצאת החכמה שלה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר, בסוד את המאור הגדול שהוא ז״א לממשלת היום, ואת המאור הקטן וגו' היינו הנוקבא, והם ב׳ נקודות זו תחת זו.
וביה רזא מ״ב שה״ס ג"ר דז״א, וביה רזא דאדם שה״ס מ"ה ומאיר בסוד פני אדם כי במצב הב׳ היא יכולה להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים, וזה אמרו ורזא דמלה ואמרו לי׳ מה' שמו׳ מה׳ אומר אליהם, כי ע״י המעטת הנוקבא נעשה הזווג פב״פ ומתגלים עיבור יניקה מוחין שבפנים, ומתגלים הרחמים של ז״א שנקרא הוי״ה המרומז בסופי תיבות לי' מה' שמו' מה'. ובסו"ה מה שמו ומה שם בנו כי תדע (כמ״ש בסלם מאמר הינוקא בפרשת בלק.) ולכן ונקוד שבא הרומז על שני המאורות בסוד המאור הגדול והמאור הקטן נקוד בשם הוי״ה באורייתא היינו לרמז כי מעת הנסירה מתחיל להתגלות הרחמים ומוחין דפנים הנקראים הוי״ה כנ״ל.