תוכן

קנח) וכתבנו כי הכתר אין בו אלקי"ם, שהוא בחינת החצוניות דז"א רק אהי"ה, שהוא חצוניות דא"א לבד, ובתוכו המוחין של בחינות הכתר, יען כי כלי הכתר דז"א נעשה מגופא דבינה עצמו. אך מן המוחין דז"א שהם חו"ב דז"א, משם מתחיל שם אלקי"ם, שהוא החצוניות ז"א עצמו, וזה סוד במחשבה אתברירו ש"ך ניצוצין, כי משם והלאה מתחילים האלקי"ם, שהוא בחצוניות. וזה האלקי"ם שהוא החצוניות, הוא עצמו שם ב"ן, אשר הוא סוד הז' מלכים דמיתו, בסוד ויבאו בני האלקי"ם. ולכן תמצא שהם ז' מלכים, יש בהם (רפ"ח שהם) ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנז"ל, כי השש קצוות נעשו י"ס גמורות דחצונות, ומתחילין מחכמה שהוא ע"ב ולא מן הכתר כנזכר. כי לכן גם תבין, למה אין הכתר נמנה בכלל העשר ספירות, אך החכמה נקרא ראשית, כי משם ראשית חצוניות זעיר, שהוא בחינת הז' מלכים דב"ן. אך פנימיות דכתר, הוא מ"ה דז"א עצמו החדש, שלאחר התיקון. ולכן בבחינות החצוניות, נחשב כתר דז"א מן אימא. ובבחינת הפנימיות, נחשב בכלל ז"א. ואמנם החצוניות של הכתר, נטלו הדעת דז"א, משני שלישים ראשונים דת"ת דז"א, כנזכר במקומו. ולכן הדעת משלים לענין העשר ספירות במקום הכתר. וזהו בכניסת החצוניות אבא, בג"ר. הפנימיות הכתר הוא בכלל הי' דז"א, ולכן אל תתמה אם אנו לפעמים מונין הדעת במנין העשר ספירות, ולפעמים הכתר.