פירוש הסולם
קנח)
ותנא אר"ש וכו': ולמדנו, אמר ר' שמעון אמר ר' יוסי אמר רב, כל צבאותיו של אותו עבד, נוטלים אור ונהנין מזיו הנשמה, שלמדנו אור הנשמה גדול מאור הכסא דהיינו כסא הכבוד. והמלאכים נוטלים אורם מהכסא, הרי שאור הנשמה גדול מאור הכסא. ומקשה, והרי מהכסא נטלה הנשמה, ובהכרח שהמקבל הוא קטן מהמשפיע. ומתרץ אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו.
והדברים עמוקים מאד, ואבארם משורשם. כי שורשם, של אדם היושב על הכסא והכסא, ה"ס או"א וישסו"ת. אשר ישסו"ת ה"ס הכסא וסוד שמאל. ואו"א ה"ס האדם היושב על הכסא וסוד הימין. ומהם נמשכים ז"א ונוקביה, שז"א ה"ס אדם היושב על הכסא, והנוקבא ה"ס הכסא. ומהם נמשכים הנשמות, ומט"ט וסיעתו. שהנשמות באים מסוד אדם היושב על הכסא. ומטטרון וסיעתו באים מסוד הכסא, ונודע שהתחתונים צריכים להארת חכמה וכל זמן שאין להם הארת חכמה אע"פ שמקבלים אור החסדים מז"א ומאו"א עלאין עדיין הם בבחינת ו"ק בלי ראש, עד שמקבלים ג"כ הארת החכמה, הנמשכת מהכסא ומהנוקבא ומישסו"ת שאז קונים ג"ר. ונמצא שהנשמה מטרם שמקבלת אור הכסא, הוא בבחינת ו"ק בלי ראש דהיינו ו"ק דו"ק, והיא קטנה מאור הכסא שהוא ג"ר דו"ק, אבל אחר שמקבלת הארת החכמה מאור הכסא נעשית גדולה הרבה מאור הכסא, כי אור הכסא נמשכת מהנוקבא ומישסו"ת, והוא בחינת ג"ר דו"ק, ואור הנשמה נמשכת מז"א ואו"א, והוא בחינת ג"ר ממש.
וזהו שמקשה איך תאמר שאור הנשמה גדול מהכסא,
והא מהכסא נטלה הנשמה, שהיא קטנה מהכסא. כי הנשמה מטרם שמקבלת מהכסא, היא ו"ק דו"ק, והכסא הוא ג"ר דו"ק. וע"כ היא מקבלת מהכסא. ומתרץ
אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו. כלומר שהם שני אורות משונים זה מזה. כי הנשמה היא אור חסדים בעצם והכסא הוא הארת החכמה בעצם, וע"כ כשהנשמה צריכה להארת חכמה מחויבת לקבל מהכסא, אע"פ שמשורשה הנשמה גדולה מאור הכסא.
ר"נ אמר גדול מאור הכסא ממש, דכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. מאי עליו. על זהרו. כי
עליו ברוחניות, שאינו תופס זמן ומקום, הוא בהכרח רק בחינת מעלה בלבד. הרי שאור הנשמה גדול מאור הכסא, להיותה משורשה בסוד אדם היושב על הכסא כנ"ל.