זהר

קנח) ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, דא ו"ו, דאיהי את דאיקרי שמים. רקיע השמים, דאתפשט מניה פשיטו חד, לאנהרא לארעא, ולאשקאה לההוא יבשתא, והאי איהו רקיע השמים. מאן איהו רקיע השמים. דא הוא פשיטו דאתפשט מאת ו"ו, כגוונא דא ג, דא איהו פשיטו דאתפשט מאת ו"ו, לאנהרא ולאשקאה לארעא, כמא דאתמר.

פירוש הסולם

קנח) ויאמר אלקים וגו': ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים, זהו ו', שהיא אות הנקראת שמים. שהיא ז"א. רקיע השמים, היינו, כי נתפשט מז"א, התפשטות אחד להאיר אל הארץ, שהיא המלכות, ולהשקות יבשה ההיא, שמטרם שנתחברה המלכות עם ז"א. היא נקראת, יבשה, והתפשטות הזו היא רקיע השמים. (גרסא אחרת) שואל, מי הוא רקיע השמים. ומשיב, זו היא התפשטות שנתפשטה מאות ו', שהיא ז"א, כעין ג'. דהיינו בג' קוין, ימין שמאל אמצע. זו היא התפשטות שנתפשטה מאות ו', להאיר ולהשקות את הארץ. כמו שנאמר, יהי מארת ברקיע השמים להאיו על הארץ.