זהר

קנח) רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, ור' יהודה אזיל עמיה, עד דהוו אזלי פגע בהו ר' פנחס בן יאיר, ותרין גוברין טוענין אבתריה. שכיך חמריה דר' פנחס. טעינו ליה, ולא אזיל. אמר ר' פנחס, שביקו ליה, דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח, או נסא אתעביד לן השתא. עד דאינון תמן, נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא. של חמרא ואזיל, אמר ר' פנחס, ולא אמרית לכו, דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח.

פירוש הסולם

קנח) רבי שמעון הוה וכו': ר"ש היה הולך מקפוטקיא ללוד, ור' יהודה הלך עמו. בעוד שהיו הולכים, פגש אותם ר' פנחס בן יאיר, ושני אנשים מחמרים אחריו. עמד חמורו של ר' פנחס. דקרו אותו עם מחט שילך, ולא הלך. אמר ר' פנחס, אל המחמרים, עזבו אותו. כי ריח פנים חדשות הבאים אלינו, הוא מריח. או שנס יעשה לנו. בעוד שהם שם, יצא ר' שמעון מאחורי סלע אחד. נסע החמור והלך. אמר ר' פנחס, וכי לא אמרתי לכם שריח פנים חדשות הוא מריח. טעינו, פירושו דקרו, כי תרגום מדוקרים היא מטענין (ירמיה ל"ז).