זהר

קנח) ובהאי אתרחיצו אבהתנא, לאתלבשא בהאי רוחא, דמתפשט לכמה עיברין, באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי. דכתיב אשר נשבעת לאבותינו. ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר. דמכאן אשתלשלו י״ב תחומין לעילא. י״ב תחומין לתתא. י״ב תחומין לי״ב שבטי אבהתא. הה״ד אשר נשבעת לאבותינו.

פירוש הסולם

קנח) ובהאי אתרחיצו אבהתנא וכו׳: ובזה בטחו האבות להתלבש ברוח הזה המתפשט לכמה צדדים במקום שכל השערות שוות מסביב לו, שע״כ הרוח נושב משם לז״א בלי טרחה (כנ״ל אות קנ״ד) שכתוב, אשר נשבעת לאבותינו, וזה הוא תקין י״ב הקדוש העליון. שמכאן נשתלשלו י״ב תחומין למעלה, בחג״ת דז״א, י״ב תחומין למטה, במלכות, י״ב תחומין לי״ב שבטי האבות. ז״ש, אשר נשבעת לאבותינו.
פירוש. כי י״ב תקונא דיקנא שנתבארו עד כאן הם עיקרי התקונים ותקון י״ג המובא לפנינו, אינו אלא בחינת מלכות המקבלת אותם. ואומר, שמהם נמשך י״ב גבולי אלכסון שבז״א, ושבמלכות, ושל י״ב שבטי יה הנמשכים מי״ב שבמלכות. כי מספר י״ב בכללות תקוני דיקנא, יורה על ג׳ קוין שבכל אחד חו״ג תו״מ. שהם שורש כל מספר י״ב האמור בז״א, ובמלכות, ובבי״ע. ובי״ג שבתורה שהם בז״א, נקרא תקון זה וחטאה, להורות, שיש בו טרחה (כנ״ל אות קנ״ה).