זהר

קנח) אלא בשעתא דהאי עייל, אחרא אתגליא. ומקטרגא דא בדא. וע״ד נראה לי, ההוא דאתכסי אתגליא, ודאתגליא אתכסי, ולבתר מתחזי ליה בדיוקנא דההוא נגע דביתא, ואתכסיא אחרא. ועל דא והגיד לכהן, דמלה דחכמתא היא.

פירוש הסולם

קנח) אלא בשעתא דהאי וכו׳: ומשיב, אלא בשעה שזה, דהיינו הנגע, נכנס בבית, נתגלה האחר, דהיינו רוח הטומאה שהיה בבית כמ״ש לעיל (אות קנ״ג) ונלחמו זה בזה. וע״כ אמר, נראה לי, כי נראה לי תחילה, שאותו שנתכסה, שהוא רוח הטומאה, שהיה מתכסה בביאת הנגע, חזר ונתגלה. ואותו שנתגלה, שהוא הנגע, נתכסה. ואחר כך נראה לו בצורה, שנתגלה נגע ההוא בבית, ונתכסה האחר, שהוא רוח הטומאה, ועל כן כתוב והגיד לכהן, כי דבר חכמה הוא. כי הגדה רומזת על חכמה.
פירוש. כי נתבאר לעיל (באות קנ״ג) שהנגע ורוח הטומאה השורה בבית מחמת שנבנה שלא בצדק, הם הפכים זה לזה, כי רוח הטומאה הוא מהמשכת הארת החכמה דקו שמאל ממעלה למטה, שהוא בחינת ג״ר. והנגע הוא מבחינת אויר דקטנות הממעט הג"ר דקו שמאל. עש״ה. ולפיכך כשהנגע נראה בבית, תכף מתכסה רוח הטומאה, מחמת שנתמעטו הג״ר דשמאל, ואין לו ממה לינק. אמנם אח״כ חוזר ומתגבר על הנגע והוא מתגלה והנגע מתכסה ואינו נראה.
וזה אמרו, בשעתא דהאי עייל, שהנגע נכנס ומתגלה בבית, אחרא אתגלייא, האחר, שהוא רוח הטומאה מתגבר עליו, והוא מתגלה, והנגע מתכסה, ומקטרגא דא בדא, שנלחמים זה בזה. ועל דא, נראה לי, וע״כ אומר נראה לי, שפירושו, כי ראה תחילה, ההוא דאתכסי אתגליא, שרוח הטומאה שנתכסה בביאת הנגע, חזר ונתגלה, ודאתגליא אתכסי והנגע שהיה מגולה בבית, נתכסה מחמת התגלות רוח הטומאה, ולבתר מתחזי ליה בדיוקנא דההוא נגע דביתא, דהיינו שהנגע חזר ונתגבר על רוח הטומאה וצורת הנגע נראה לו שוב בבית, ואתכסיא אחרא, ורוח הטומאה נתכסה ונעלם. וז״ש הכתוב כנגע נראה לי בבית. כי ע״כ אומר כנגע, ולא נגע ודאי, מחמת שראה אותם נלחמים זה בזה, וחשב שאפשר שיתגבר עוד רוח הטומאה ויכסה ויעלים הנגע. וע״כ אומר, נראה לי, שלו נדמה כך, אשר הנגע גבר על רוח הטומאה וצורתו נראתה בבית, אבל לאחר, או לכהן, אפשר שיראה באפן אחר. ועל דא והגיד לכהן, דמלה דחכמתא היא, כלומר שהמדובר הוא בדבר החכמה, כי הנגע מבטל ומכסה הארת החכמה כנ״ל.