זהר

קנח) צר״י איהו חושבן ו״ו, ותחות צדיק תרין נצוצין, דאינון י״י את שני המאורות הגדולים, ואינון ו״ו י״י סלקין ל״ב. ואינון ל״ב נתיבות פליאות חכמה. ונקודה תחות ר, מן צר״י דאיהי י', עשר ספירות הרי מ״ב. ובגין דא צר״י ביה צייר עלמין, וייצר, תמן צר״י, ביה צייר אדם. הרי רזא דנקיד צרי מ״ב, ותלת אתוון, הרי מ״ה כחושבן אד״ם.

פירוש מעלות הסולם

קנח) צד״י איהו חושבן וכו': צר״י הוא במ״ק י״ב חשבון של ב׳ ווין. ותחת אות צדיק של צרי הם ב׳ נצוצים, שהם ב׳ יודי״ן, ורומזות על הכתוב את שני המאורות הגדולים. שהם זו"ן. ואותן ב׳ ווי״ן וב׳ יודין עולים ל״ב. והם ל״ב נתיבות פליאות חכמה. ונקודה תחת ר׳ של צרי, שהיא עשר, ורומזת לעשר ספירות, הרי מ״ב ל״ב ועשר. ומשום זה צרי בו ציור ב׳ עולמות. וייצר שם רמוז צרי בו בצרי צייר את אדם. הרי הסוד של נקודת צרי שהוא מ״ב ושלש אותיות צ, ר, י, הרי הם במספר מ״ה כחשבון אדם.
פירוש. נקודת צרי ה״ס ישסו״ת שה״ס הבינה שיצאה מן ראש א״א מכח הנוקבא שעלתה לחכמה דא״א, וסיימה שם בחינת ראש א״א, ומשום זה נעשה בינה לבחינת גוף ובריאה של א״א, והיא נחלקת לשתי בחינות: ג״ר בפני עצמן שהן או״א עלאין, שהם נחשבים עוד לנקודת פתח, וז׳ תחתונות בפני עצמן שהן ישסו״ת וצרי, מטעם כי בינה ממקורה בע״ס דאור ישר אין מטבעה לקבל חכמה כלל אלא אור חסדים לבד, ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמתה כלל, שהרי אפילו בעת שהיא נמצאת בראש א״א אינה מקבלת ממנו חכמה, בסו"ה כי חפץ חסד הוא אשר בינה נקראת הוא, ולכן אין לה שום פחיתות מזה שיצאה מבחינת ראש לבחינת גוף ומבחינת אצילות לבחינת בריאה, ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור.
ובחינה ב׳ שהיא ז״ת שבבינה, הנה הן מבחינת התכללות זו״ן בבינה שהם שרשים של זו״ן הנמצאים בבינה, והם צריכים אל הארת חכמה בשביל זו״ן, ולכן הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא״א, ויציאתם מן הראש. ונחשבים לו״ק בלי ראש. ומה שבאו״א עלאין ב׳ הנקודות הן אחת, ונעשו לקו אחד רחב בלי שום השתנות בין הארת חכמה לחסדים, בסוד פתח. נעשה בישסו״ת לב׳ נקודות נפרדות, לימין ושמאל, אשר נקודת החסדים היא בימין, ונקודת החכמה בשמאל, בסוד נקודת צרי.
והנה כל עיקר העלאת המלכות לבינה שמשום זה נשארת בינה לבחינת נקבה לחכמה, היתה כדי שיתקיימו זו״ן והעולמות שע״כ נשתנה שמותם של חכמה ובינה לאבא ואמא, משום שכל טרחתם ומיעוטם הוא לצורך הבנים שהם ז״א ומלכות. וזה אמרו צרי איהו חושבן ו״ו דהיינו ישסו״ת, שהם בבחינות ו״ק כל אחד בלי ג״ר, ועל ידי עליית מ״ן מזו״ן לישסו"ת אז עולים ישסו״ת לאו״א עלאין, ואז מסירים או״א עלאין את אחוריים שלהם מן חכמה, והחכמה עוברת מן או״א אל ישסו״ת ולזו״ן, כי זה נמשך עוד מבינה שבאור ישר הממשכת הארת חכמה לז״א שבאור ישר, וחכמה זו שבישסו״ת נקראת חכמה דשמאל המרומזת בנקודה השמאלית של נקודת צרי ונקראת חכמה דל״ב נתיבות הנגלית לזו״ן ואל התחתונים, וחשבון ל״ב הוא משום שכולל כ״ב אותיות שבזו״ן ועשר ספירות שבישסו״ת, וזה אמרו ותחות צדיק תרין נצוצין שהם זו״ן העולים למ"ן וכלולים בישסו״ת דאינון י״י את שני המאורות הגדולים שהם זו״ן. ואינון וו יי שהם ישסו״ת וזו״ן סלקין ל״ב ואינון ל״ב נתיבות פליאות חכמה. ואחר שישסו״ת עולים לאו״א עלאין נחשבים גם ע״ס של או״א עלאין, בסוד ונקודה תחות ר׳ מן צרי דאיהו י׳ עשר ספירות הרי מ״ב.
וזה אמרו ובגין דא צרי ביה צייר עלמין היינו ז״א שנקרא עלמא עלאה, ומלכות שנקראת עלמא תתאה שע״י הצרי שהוא ישסו״ת הם מתקיימים ומקבלים כל תקונם, וייצר תמן צרי ביה צייר אדם וכו' שהוא זו״ן בסו״ה ויקרא שמם אדם.