פירוש הסולם
קנז)
ר' חייא הוה יתיב קמיה דר"ש, א"ל האי אור ביום ראשון וחשך ביום שני, ואתפרשו מיא ומחלוקת הוה ביה: ר' חייא ישב לפני ר"ש, אמר לו, הרי האור יצא ביום א', והחשך יצא ביום ב', והתחלקות המים והמחלוקת היה בו,
אמאי לא אשתלים ביום ראשון, דהאי ימינא כליל לשמאלא, למה לא נשלם כל זה בהארת יום א', שהרי הימין כולל את השמאל. כלומר כיון שאור הימין יצא ביום א', נמצא שהוא שורש אל יום הב' וכל שורש כולל בתוכו את הענף שלו ושולט עליו, וא"כ היה יום הא' יכול לתקן אותו, ולמה נעשה יום הב' לנצרך אל יום הג' שיתקן אותו. והנפקא מינה גדול ביותר, כי ע"י התקון של יום ג' נתמעט הארתו שאינו יכול להאיר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד, הנבחן לבחינת ו"ק דג"ר, כמ"ש לעיל
(בראשית א' דף ס' ד"ה מחלוקת) ואם יום ב' היה מתתקן ע"י יום א' היה נשאר בבחינתו ולא היה מתמעט כלום.
אמר ליה, על דא הוה מחלוקת, ותליתאה בעי למיעל בינייהו לאכרעה ולאסגאה בהו שלם, והשיב לו ר"ש, הלא על זה היה המחלוקת, דהיינו שבאמת היה יום א' רוצה לתקנו, כשורש המתקן את הענף. אלא שיום ב' לא רצה לקבל עליו שליטת יום הא', וחלק עליו עד שיום הג' היה צריך להכניס עצמו בין יום הא' ויום הב', להכריע המחלוקת, ולהרבות שלום בהם. וענין המחלוקת בין יום א' ליום ב', נתבאר
בבראשית א' דף נ"ז ד"ה והנה אחר, ע"ש.
