פירוש הסולם
קנז)
יעקב שמש בנשוי בגופא, לבתר אתדבק רוחא ברוחא: יעקב שמש בנשיו בחייו, בגוף, ולאחר פטירתו, עלה רוחו ונתדבק ברוח הנוקבא.
משה אתפרש מאתתיה, ושמש כד איהו בגופא בההוא רוחא קדישא, משה נפרש מאשתו שבעוה"ז, שהוא צפורה, ונתדבק בעודו בגוף באותו רוח הקדוש, דהיינו בהנוקבא דז"א.
לבתר, אתדבק רוחא ברוחא עלאה טמירא דלעילא, לאחר פטירתו, נתדבק רוחו של משה ברוח הנסתר העליון, שלמעלה. דהיינו בהבינה, כנ"ל.
וכל דרגין הוו מתדבקן כולהו כחדא: וכל המדרגות כולן היו מתדבקות להאיר כאחת. דהיינו שמאירות זו לזו כנ"ל. דהיינו אותן הנמשכות מבינה, שיש להם ערך רוח, אל אותן הנמשכות מהנוקבא שיש להם ערך גוף.
רוחא דמשה דיובלא איהו, גופיה דשמטה, הרוח של משה הוא מיובל, מבינה, והגוף שלו הוא משמטה דהיינו מנוקבא.
רוחא דיעקב לאתדבקא בשמטה, גופיה דנשוי הוה בהאי עלמא, רוחו של יעקב הוא להתדבק בשמטה דהיינו בהנוקבא דז"א, וגופו היה שייך לנשיו שבעוה"ז. ולפיכך בחייו לא היה יכול להתדבק בנוקבא דז"א, אלא לאחר פטירתו. ומשה להיפך, כי הגוף שלו היה בהשואה להנוקבא דז"א, (
כנ"ל דף קל"ו ד"ה וזה) וע"כ היה דבוק בהנוקבא דז"א בחייו, ולא לאחר פטירתו, משום שהרוח שלו דבוק בבינה, ואין לו שום השואה אל הנוקבא דז"א עש"ה.
