זהר

קנז) אתפלגו עשר ספירן אלין, מעשר אתוותין עילאין דשמיה קדישא. ולקביל דנא, בעשרה אתברי עלמא, ואפיק חיליהון בעשר אמירן. שמיה סתים, פריש לא הוה. עשר על חמש, חמש על עשר. שיתא על חמש, חמש על שיתא. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין אמן ואמן.

פירוש הסולם

קנז) אתפלגו עשר ספירן וכו': עשר ספירות אלו נחלקו ונמשכו מעשר אותיות עליונות של השם הקדוש הויה, שבמילואו עשר אותיות, יוד הא ואו הא, וכנגד זה בעשרה נברא העולם, שהוציא כחותיו בעשרה מאמרות. שמו סתום, ואינו מפורש. עשרה על חמשה, חמשה על עשרה. ששה על חמשה, חמשה על ששה. ברוך הוא ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים אמן ואמן.
פירוש. כי הי' דהויה, ה"ס או"א עלאין שהם חסדים מכוסים מחכמה. והה' דהויה, ה"ס ישסו"ת, שבהם החכמה מגולה. ועד"ז הו' דהויה, היא ז"א, שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. הה' דהויה היא המלכות, שבה מתגלה החכמה. ונתבאר עד כאן שבשעת הזווג, מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. וכאן משמיענו שעכ"ז הי' והו', שהם בהארת חסדים מכוסים מקבלים גם כן הארה מן החכמה שבה' עלאה וה' תתאה בעת זווגם. וז"ש, שמיה סתים כי הזכרים שהם י' וו' הסתומים מחכמה מתגברים על הנקבות. וע"כ פריש לא הוה, שאין הארת החכמה מפורשת בהשם. עם כל זה. מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות. וז"ש, עשר על חמש. שהי' דהויה, שהיא או"א, מאירה לה' דהויה, שהיא ישסו"ת, את החסדים המכוסים שבי'. וגם חמש על עשר, שהה' דהויה שהיא ישסו"ת מאירה ג"כ מן החכמה שבה אל הי'. ועד"ז שיתא על חמש, שהו', שהיא ז"א מאירה אל ה' תתאה דהויה, שהיא המלכות, את החסדים המכוסים שבו', וגם חמש על שיתא, שגם הה' תתאה שהיא המלכות, מאירה מן החכמה שבה, אל הו', שהיא ז"א. אלא שעיקר השליטה הוא אל הזכרים, שהם הי' והו', וע"כ שמיה סתים פריש לא הוה.