זהר

קנז) ודא הוא טמירותא דכלא, דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. דא הוא דלא אתתקן, ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך, רוח דנפיק מההוא דלבר, ומתלבשין ביה נביאי מהימני, אתקרי פה יי׳. אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש. ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי.

פירוש הסולם

קנז) ודא הוא טמירותא וכו׳: וזה הרוח של הפה, הוא נסתר מהכל, שאינו מתדבק לא למעלה ולא למטה. והוא סתום בסתום מכל סתום שלא נודע, זה הוא שלא נתתקן ולא היה בו תקון. ומשום זה, רוח היוצא מאותו שמבחוץ, שהוא ז״א, ונביאי אמת נתלבשו בו, נקרא פה ה'. אבל בעתיקא דעתיקין זה, שהוא א"א, אין מפורש בו פה. כי אין מי שישיג רוחו חוץ ממנו. ומשום זה שערות שלו שוים מסביב הפה, והפה נתפנה מכל צדדיו.
פירוש. כי רוח זה שבפה דא״א. כבר נתבאר, שהוא נמשך מדעת דרישא דלא אתיידע (כנ״ל אות קנ״ד) ומאיר במוחא דאוירא, ונמשך אל הפה דא״א. וז״ש, דלא אתדבק, שאינו מושג לא לעילא, במוחא דאוירא, ולא לתתא, בפה דא״א. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע, דהיינו שסתום במקורו בדעת של הראש דלא אתיידע. דא הוא דלא אתתקן, ולא הוה ביה תקונא, דהיינו שלא נתתקן שיהיה בו איזה מושג, ואין בו תקון כזה. אלא בז״א יש בו השגה ברוח הפה שלו, ומתלבשין ביה נביאי מהימנא, אתקרי פה ה׳. דהיינו שנעשה בו תקון להתפשט לתחתונים הנקראים פה ה׳. אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש שאינו מפורש בו השם פה. שאין בו תקון הזה, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו.