זהר

קנז) קמץ, רקיע וניצוץ, אינון י״ו, איהו קומץ כל נקודין, דאינון שית סרי כחשבן שית סרי אנפין דחיון, ובג״ד, איהו קומץ כל נקודין.

פירוש מעלות הסולם

קנז) קמץ רקיע וניצוץ וכו': בקמץ יש רקיע היינו הקו שעל גבי הנקודה שהיא ניצוץ. והם י׳ שהיא הניצוץ ו' שהיא הקו. וסוד הקמץ הוא קומץ כל נקודות, בסוד התנגדות להתלבשות (כמבואר לעיל אות פ״ז) שהם הרקיע והניצוץ עולים שש עשרה, כחשבון שש עשרה פנים של חיות המרכבה, אשר גם פני אדם כלול מארבעה והם שש עשרה פנים. ומשום זה שכל אחד כלול מד׳ פנים, אפילו פני אדם, הוא מקמץ כל הנקודות. שלא יאירו אל הגופות של המדרגות.
פירוש. סוד הקמץ הוא זווג הפנימי על נה״י שבבחי"ד שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות ע״ד שהיה בשורש השתוף מדת הרחמים בדין אשר נה״י של ס״ג דא״ק באו בפנימיות נה״י דא״ק, וע״כ המה מוציאים בזווג עם אור הישר עשר ספירות בקומת כתר. כי כל המגולה הוא השולט. וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה וו׳ למעלה ובחינת ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.
והנה מזווג הפנימי הזה לא הגיע שום תקון אלא לבחינות אצילות שה״ס הראשים של המדרגות. אבל לבחינות הגופות נעשה צמצום ב', היינו הזווג שנעשה על הפרסא, כמ״ש בע״ח (היכל הנקודים פ״ב) וז״ל נמצא שהם ב׳ דברים צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל האור שלו. וענין הפרסא היה כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו. עכ"ל ע״ש ואז כל אחד אבד מדרגתו הקודמת וירד אל המדרגה התחתונה שמתחתיו. ואלו ד׳ חיות אדם אריה שור נשר מכונים בשם מרכבה להיותם ד׳ ספירות נהי״מ, העולים מבי״ע ומתחברים אל נוקבא דז״א, להשלימה בע״ס שלה שתהיה ראויה לזווג. ומתוך שזולתם לא היתה ראויה לזווג ע״כ נבחן אשר הנוקבא רוכבת עליהם, והם מרכבה שלה, אמנם יש ב׳ מרכבות, מרכבה עליונה ומרכבה תחתונה אשר במרכבה העליונה ישנן כל ד׳ החיות אדם אריה שור נשר. ובמרכבה תחתונה ישנן רק ג׳ חיות שור נשר אריה וחסר בהם פני אדם בפרטות רק בדרך התכללות בסוד אלפי שנאן (עיין בזהר בראשית בסלם מאמר תדשא הארץ דשא שם מבואר כל הענין הזה באריכות).
וזה אמרו קמץ רקיע וניצוץ אינון י״ו הרומזים על שתוף מדת הרחמים בדין, והרחמים הוא בגניזה והזווג הוא על הניצוץ שהוא מדת הדין, איהו קומץ כל נקודין כי מזווג זה לא מגיעה שום הארה אל הגופות של הפרצופים שהם נקראים נקודות. כי הראשים נקראים טעמים והגופות נקודות, והם בחשבון שש עשרה בסוד המרכבה העליונה הכלולה מד׳ פנים שבכל אחד ד׳ פנים כחשבן שית סרי אנפין דחיון. ובג״ד שבזווג זה ישנו גם פני אדם כלול מד׳ פנים. איהו קומץ כל נקודין היינו הגופות המתוקנים ע״י המרכבה התחתונה, שבה ישנם י״ב פנים לבד בסוד שנאן אשר פני אדם הוא בהתכללות ג׳ פנים שור נשר אריה. ואינם ט״ז פנים, רק י"ב פנים כל אחד כלול מג׳.