זהר

קנו) א"ר יצחק, בשני אתברי גיהנם, לחייבי עלמא, בשני אתברי מחלוקת, בשני לא אשתלים ביה עבידתא, ובג"כ לא כתיב ביה כי טוב, עד דאתא יום תליתאה, ואשתלים ביה עבידתא, בג"כ כי טוב תרי זמני, חד על אשלמות עבידתא דיום שני, וחד לגרמיה. ביום תליתאי אתתקן יום שני, ואתפרש ביה מחלוקת, וביה אשתלימו רחמי על חייבי גיהנם, ביומא תליתאה משתככין שביבין דגיהנם, בגיני כך אתכליל ביה יום שני, ואשתלים ביה.

פירוש הסולם

קנו) א"ר יצחק, בשני אתברי גיהנם לחייבי עלמא, בשני אתברי מחלוקת, בשני לא אשתלים ביה עבידתא: אר"י, ביום שני נברא הגיהנם לרשעי עולם בשני נברא המחלוקת (כמ"ש בהזהר לעיל בראשית א' דף נ"ו אות מ"ד ונתבאר שם בהסולם) בשני לא נשלם בו המלאכה, אלא ביום ג' (כמ"ש לעיל בראשית א' דף ס"ו אות ס"א) ובגין כך לא כתיב ביה כי טוב עד דאתא יומא תליתאה ואשתלים ביה עבידתא, ומשום זה לא נאמר ביום ב', כי טוב, עד שבא יום הג' ונשלם בו המלאכה, בג"כ כי טוב תרי זמני, חד על אשלמות עבידתא דיום ב', וחד לגרמיה, ומשום זה נאמר ביום ג' ב' פעמים כי טוב, פעם אחד על השלמת מלאכת יום הב', ופעם אחד על השלמת מלאכתו עצמו. ביום תליתאי אתתקן יום שני, ואתפרש ביה מחלוקת, וביה אשתלימו רחמי על חייבי גיהנם, ביום הג' נתתקן יום הב', והוכרע בו המחלוקת לקיום הארת שניהם (כמ"ש בהסולם לעיל בראשית א' דף ס"ו ד"ה ואע"ג) וביה אשתלימו רחמי על חייבי גיהנם, ובו נשלם הרחמים על הרשעים שבגיהנם לפטרם מן הדין. ביומא תליתאה משתככין שביבין דגיהנם, ביום הג' שוככים שביבי אש של הגיהנם, דהיינו שבהארת יום ג' הם מצטננים, ואינם שורפים יותר. בגיני כך, אתכליל ביה יום שני ואשתלים ביה, ע"כ נכלל בו יום הב' ונשלם בו.