פירוש הסולם
קנו)
ר' אבא פתח וכו': ר"א פתח, כל הנחלים הולכים אל הים וגו', מקרא זה נתבאר, ואמרו אותו החברים. אבל בוא וראה, כשאלו הנחלים, שהם האורות דז"א, הולכים אל הים, שהוא המלכות, והים מקבל אותם ובולע אותם לתוכו, משום שהמים נקפאים תוך הים, וקרח הזה שואב לתוכו כל המים הבאים בו. ואח"כ, יוצאים המים בתוקפו של הדרום, דהיינו בחסדים שבצד ימין, ומשקה כל חיות השדה, כמש"א ישקו כל חיתו יער.
פירוש. כי תחלה מקבלת המלכות מצד שמאל בלבד, שאז קומתה שוה לז"א, משום שאז יש לה ג"ר דחכמה אלא בלי חסדים, והחכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ נעשית אז המלכות שנקראת ים, בסוד ים הקפוא, כי האור שבה קפוא ואינו מאיר, ואח"כ בא קו אמצעי ומגביר הימין על השמאל ואז משפיע הימין את החסדים אל השמאל, והחכמה מתלבשת בחסדים, ואז נמס הקרח, והים משקה לכל העולמות. כמו שהארכנו בזה לעיל (
בראשית א' דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו עש"ה) אמנם משום זה מתמעטת החכמה מג"ר, ואין בה רק ו"ק דג"ר. (
כמ"ש לעיל ויחי קס"ח אות תקל"ד בסולם ע"ש).
וז"ש,
כד אינון נחלין עאלין גו ימא, היינו האורות דקו שמאל דבינה שמשפיע הז"א למלכות בסו"ה שמאלו תחת לראשו.
וימא נקיט לון וכו' בגין דקפאן מיא בגו ימא וההוא גלידי שאיב וכו', כי האורות הגדולים דג"ר דחכמה אינם באים לתוך המלכות אלא בזמן שהוא קפוא, כי אחר שנמס הקרח כבר אין בה אלא ו"ק דחכמה, כנ"ל, ולפיכך נבחן
שההיא גלידי שאיב כל מיא דעאלין ביה, אפילו הג"ר דחכמה, ולא במצב שאח"כ.
ולבתר נפקין מיא בתוקפא דדרום, שהימין, שהוא דרום, מתגבר על קו שמאל, ואז משפיע לו חסדים להלביש החכמה כנ"ל, והקרח נמס וחזר למים להשפיע לכל התחתונים.
ואשקי לכל חיות ברא. דהיינו אל המדרגות שבבי"ע. שהם
לבר מאצילות.
