תוכן

קנו) והנה קודם התלבשות חסד שבאבא בדעת ז"א, היה ברא לבד, כי היסוד היה בורא ומאציל הדעת דז"א, והולך ומתפשט עד סיומא דגופא מבפנים, ואז היה נקרא ברא, מתעלם בתוך דעת ז"א, סגיר ולא פתח. וכאשר הגיע היסוד לסיומא דגופא, ונשלמו שש קצוות שבאבא להתלבש בו, כאשר בא החסד ונכנס בו, אז מיד נעשה אבר, ואהדרו אתוון לשמושא, ונגלה היסוד. וכמו שאבא התחיל ליכנס בדעת ז"א, מיסוד שבו בסוד ברא, כן אימא עלאה כולה, נתלבשה בתוך בינה שבז"א, בסוד מי, והוציאה שש קצוותיה, שהם נקראים אלה. ואז תכף השם העולה מ"ה, שהוא שם בן ארבע במילואו, העולה מ"ה במילואו דאלפין, גילה האבר הקדוש, ונעשה מברא אבר, ונמצאו במעי הבינה שש קצוות מצדה, ושש קצוות מצד אבא, שהוא שם בן ארבע במלואו העולה מ"ה, והוא סוד חכמה: כח מ"ה. וזמ"ש והוא רשים באלה מסטרא דא מצד אימא, ואבר מסטרא דא מצד אבא, ועדין היו חסרים, כי בשש קצוות שבזכר, חסרה מדת המלכות שבה. וכן בשש שבנוקבא דז"א, חסרה מלכות שבה. ולפיכך נשלמו כל אחד, באבר שמצד הזכר ה"א ומ"ם, סוד מ"ה, שהוא מלכות שבו, ונעשה אברהם. ובאלה דמצד הנקבה, יו"ד מ"ם, סוד המלכות שהיא ים, ונעשית אלהים. וז"ש, כד אשתלים דא, אשתלים דא. וכל זה במעי הבינה, בסוד העיבור בבטן, דאזדרע לתקונא דישובא, כדין אקרי אלהים, כדבעינן למימר קמן. ואמנם מפני מה נחקקה כל אות בפני עצמה, ולא נחקקו מ"ה באברהם יחד, וים באלהים יחד, הענין הוא כי המלכות שבכל ספירה, יש לה שתי בחי'.