זהר

קנו) כד אינון בחשוכא, מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין, ואזלין כחויא, וטאסין גו תהומא, ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאה דעזא ועזאל מרגיזין לון ומתערי לון, ואינון מדלגין גו טורי חשוכן, וחשבי דקב"ה בעי למתבע לון דינא.

פירוש הסולם

קנו) כד אינון בחשוכא וכו': כשהם בחשך הם מתהפכים לצורת נחש בשני ראשים. והולכים כנחש. ומעופפים בתוך התהום, ורוחצים בים הגדול. כשמגיעים לשלשלת של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם, ומעוררים אותם, והם מדלגים תוך הרי חשך, וחושבים שהקב"ה רוצה לקרוא אותם לדין.
פירוש. סובב על הדברים דלעיל שאומר דכד ההוא נהורא שליט ונצח דיליה ונצח על אחרא, ועל דא אתכלילו די בחשוכא, בנהורא, והוו חד, שבעת שליטת הנוקבא שהיא נהורא, חוזרים השני ראשין להיות ראש אחד כנ"ל. ואומר כאן אבל כד אינון בחשוכא, דהיינו בעת שליטת הזכר הנקרא קמטימון, מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין, כי הזכר אינו יכול לבטל שליטת הנוקבא, בהיותו צריך להתלבש באור שלה, (כמ"ש לעיל), וע"כ הם כנחש בב' ראשין. ואזלין כחויא כלומר, שהולכין להזיק בדרך הנחש, דהיינו באותו דרך שהנחש פיתה את חוה לאכול מעצה"ד.
והנה מכח הראש של הנוקבא דקליפה, נמצאים טאסין גו תהומא, ששם שורש הקליפות הנקרא תהום, שהוא ירידה שאין למטה הימנה, בסוה"כ ​יעלו שמים ירדו תהומות (תהלים ק"ז). ומכח הראש של הזכר דקליפה נמצאים אסתחיין בימא רבא, שהוא החכמה דקליפה, כי ים הוא שם החכמה. ותדע, שמשום זה נקראת ארקא בשם ארץ נוד, להיותם מתנדנדים תמיד מחמת ב' הראשים של הממונים הללו: פעם עולים בים הגדול ופעם יורדים תהומות.
והנה ביאור מלאכים אלו עזא ועזאל הוא ענין ארוך מאד, וכבר ביארתי קצתו בספרי בית שער לכונות (דף ס"ג ד"ה זו"ן ובהמשך שם). וכאן אתאמץ לבאר לפי הצורך. ותדע, כי עזא ועזאל הם מהמלאכים הגבוהים ביותר, כי תמצא שגם אחר נפילתם מהשמים לעוה"ז, להרי החושך, ונקשרו בשלשלאות של ברזל, היה בלעם משיג על ידם כל מדרגת נבואתו, שעליהם נאמר אשר מחזה שדי יחזה, דהיינו בכח השגתו לאלו המלאכים. הנקרא נופל וגלוי עינים. כי עזא נקרא נופל ע"ש נפילתו משמים לארץ. ועזאל נקרא וגלוי עינים, בערך עזא דקב"ה זריק חושך באנפוהי, (כמ"ש כל זה בזוהר בלק אות תט"ז). ושמא תאמר שמדרגת נבואתו של בלעם היא דבר קטן, הנה אמרו חז"ל ​ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל הוא דלא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם (במדבר רבה פרק י"ד).
והנה סבת נפילתם משמים לארץ, ביארו בזוהר בכמה מקומות שהוא מכח שקטרגו על האדם בעת הבריאה. אמנם יש להבין הלא הרבה מלאכים קטרגו אז כמ"ש במדרשות חז"ל, ולמה הפיל הקב"ה רק לעזא ועזאל בלבד. ואמנם בזוהר בלק (מן אות תט"ז עד אות תכ"ה) נמצא שם ביאור מלא על ענין זה.
וז"ל שם. בשעתא דסליק ברעותיה דקב"ה למברי אנשא, קרא לכתות כתות דמלאכי עלאה ואותיב לון קמיה, אמר לון מעינא למברי אדם. וכו'. אמרו קמיה ​מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח'), מה טיבו דבר נש דא. אמר לון בר נש דיהא בצלמא דידן, דיהא חכמתא דיליה, עלאה מחכמתכון. פירוש הדברים, כי בעת שעלה ברצון הקב"ה לברוא האדם, קרא כתות כתות מלאכי עליון, והושיבם לפניו ואמר להם רוצה אני לברוא אדם, אמרו המלאכים לפניו, מה אנוש כי תזכרנו, מה טיבו של האדם הזה שאתה רוצה לבוראו. אמר להם, האדם יהיה בצלמנו, ותהיה חכמתו למעלה מחכמתכם. כי נשמת האדם היא כלולה מכלהו מלאכים ומדרגות העליונים, כמו שגופו כולל כל בריות העולם הזה, ולפיכך בעת בריאת נשמתו של האדם קרא לכלהו מלאכי עלאה שיכללו את עצמם בנשמת האדם. שז"ס ​נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א'). ששיתף כל המלאכים שיכללו בצל"ם ודמות האדם. ושאלו הם, לקב"ה מה טיבו של בר נש זה, כלומר, מה נרויח ממנו ע"י התכללותנו בו. והשיב להם בר נש דיהא בצלמא דידן דיהא חכמתא דיליה עלאה מחכמתכון. שהבטיח להם, שזה האדם שיתכלל מהצלם שלנו תהיה חכמתו גדולה מחכמתכם. ונמצא שתרויחו גם אתם ההשגה גדולה ההיא שחסרה לכם עתה. והיינו כמ"ש חז"ל, על הפסוק, ​כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג), אשר לע"ל ישאלו המלאכים מישראל מה שלא ידעו עצמם, כי מעלת ישראל תהיה אז גדולה מהמלאכים וע"כ נשתתפו כולם ונכללו בצלמו של האדם.
ואומר עוד שם כיון דברא אדם וחטא, ונפק בדימוס קמיה, אתו עזא ועזאל אמרון קמיה, פתחון פה אית לן גבך, הא בר נש דעבדת חטי קמך. אמר להו אלמלי תהוון שכיחי גבייהו וכו' (יתיר הויתון חבין מיניה וכו') מה עבד קב"ה אפיל לון מדרגא קדישא דלהון מן שמיא וכו', בתר דאפיל לון קב"ה מאתר קדישא דלהון, טעו בתר נשי עלמא, ואטעו עלמא. ביאור הדברים כמו שנברא האדם וחטא, ויצא חייב לפניו, באו עזא ועזאל אמרו לפניו פתחון פה יש לנו אצלך, הרי האדם שעשית חטא לפניך וכו' מה עשה הקב"ה, הפילם מהמדרגה הקדושה שלהם, מן השמים וכו'. אחר שהפילם הקב"ה מהמקום הקדוש שלהם, טעו אחר נשי העלם, והטעו בני העולם. כי תראה שלא כל המלאכים באו להתלונן קמי קב"ה אחר חטאו של אדם, רק עזא ועזאל לבדם. וזה מטעם שידעו שיעשה תשובה. אך עזא ועזאל ידעו כי זה הפגם שהשיגו מחמת חטאו של אדם, לא יתוקן כלל מחמת תשובתו. ולא עוד אלא שמוטב היה להם שלא יעשה תשובה כל עיקר, ולפיכך רק הם שהתלוננו על חטאו של אדם, כי כלפיהם הוא מעוות שלא יוכל להתקן וחסרון שלא יוכל להמנות. והענין הוא, כי שבירת הכלים וחטאו של אדם הראשון הם ענין אחד, אלא שמבחינת מציאות העולמות נקרא שבירת הכלים, ומבחינת הנשמות הוא הנעשה בחטאו של אדם. ונודע ששבירת הכלים שלטה בשמונה מלכים, שהם מלך הדעת וז"ת חג"ת נהי"ם, אשר בכל מלך מהם מ' בחינות, שהן ע"ס שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ונמצא שמונה פעמים מ' הם ש"כ בחינות. ונק' ש"כ ניצוצין דאזדריקו לכל עבר בעת שבירת הכלים. וענין התשובה הוא שע"י עלית מ"ן אנו מעלים ניצוצין אלו מן הקליפות בחזרה למקומם לאצילות. כמו שהיו מטרם החטא של אדם הראשון. אמנם אין כח בידינו לברר את המלכויות שבח' המלכים האלו כי פגמם למעלה מכחנו לגמרי, וע"כ אין אנו רשאין לברר רק רפ"ח ניצוצין עם תשובתנו, שהם רק ט' פעמים ל"ב, אבל ל"ב הבחינות של המלכויות שבהם, אסור אפילו לנגוע בהם, והוא הנקרא ל"ב האבן. ומכח זה נגנזו ג"ר דאו"א, הנקראות או"א הפנימיים. כי אלו ל"ב הניצוצין שייכים להם להשלמת עה"ס שלהם, וכל עוד שהם חסרים מהם אין להם זווג. אמנם אחר שיגמר הבירור של כל רפ"ח הניצוצין, ימצא ל"ב האב"ן הנ"ל מתברר מאליו, ואינו צריך למעשה ידינו, ואז נאמר ​והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם (יחזקאל ל"ו). ואז ישיגו או"א הפנימיים את המוחין שלהם. שזה יהיה בגמר התיקון. אבל לפני גמר התיקון, לא יוכלו אלו אחורים דאו"א לקבל שום תיקון ע"י תשובתנו.
ותדע שאלו המלאכים עזא ועזאל הם מבחינת אחורים דאו"א הנ"ל שנתבטלו בעת שביה"כ, והנה קודם החטא של אדה"ר חזרו ונתקנו במדה מרובה, ואחר חטאו של אדה"ר חזרו לביטולם, ואין להם עוד תקנה קודם גמר התיקון. ולפיכך התלוננו עזא ועזאל קמי קב"ה על המוחין שלהם שהפסידו מחמת חטאו של אדם, כי ראו שאין להם שום תקוה שיוכל האדם לתקן אותם ע"י תשובתו. ולא עוד כי ראו שאדה"ר ע"י תשובתו יפיל אותם עוד יותר מדרגתם. כי כל התשובה צריכה להיות רק על רפ"ח ניצוצין, ולא לנגוע בל"ב האב"ן השייכים לתיקון או"א הפנימים, שאליהם מתיחסים המוחין של המלאכים ההם כנ"ל. וכל ענין התשובה והעלאת מ"ן, הוא להסיר הפסולת הזו, דהיינו הל"ב ניצוצין, מן האוכל שהם הרפ"ח, ונמצא שמורידים עוד יותר בחינת עזא ועזאל בהסרת הפסולת, שהיא ל"ב האבן, מן הקדושה לגמרי. ולפיכך קטרגו ומנעו את האדם מעשות תשובה, כי התשובה מורידתם עוד יותר. כי ל"ב הניצוצין הללו שייכים לבנינם.
וכיון שראה הקב"ה שקטרוגם זה יחליש את האדם מלעשות תשובה. לפיכך אמר להם אלמלי תהוון שכיחי גבייהו יתיר הויתון חבין מיניה, אמר להם, כי אדם הראשון לא קלקל אותם כלל בחטאו, כי הגם שיש להם מעלה וקדושה בהיותם בשמים, ששם אין אחיזה לקליפות, הנה אין זה שלימות גמורה בעוד שאינם יכולים להמצא בעוה"ז שלנו במקום הקליפות, וע"כ אמר להם הקב"ה, הרי לא הפסדתם כלום בחטאו של אדם, כי בלאו הכי אינכם טובים ממנו, שהרי כל מעלתכם היא רק מחמת שהמקום גורם. והנה דיבורו של הקב"ה הוא מעשה, ותיכף נפלו משמים לארץ שלנו. והנה בתר דאפיל לון קב"ה מאתר קדישא דלהון טעו בתר נשי עלמא, ואטעו עלמא כלומר, שכיון שבאו להאי עלמא התחילו לברר מל"ב האב"ן הכלול בבנות האדם. שז"ס ​ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם לנשים מכל אשר בחרו (בראשית ו'), כי לא רצו להפריד הפסולת דל"ב האבן ולבחור רק ברפ"ח, אלא שלקחו מכל אשר בחרו, דהיינו גם את ל"ב האבן, ואז נכשלו גם הם בנוקבא לילית הרשעה, ורצו להטעות העולם במעשיהם הרעים האלו, כי לא רצו שהאדם יחזור בתשובה, שזהו בנגוד לשורשם כנ"ל.
מה עביד קב"ה חמא דאטעיין עלמא, קשר לון בשלשלאי דפרזלא בטורא דחשוכא, כי ראה הקב"ה שאם יהיה להם כח לחזור לשמים אחר חטאם זה, יכשלו כל בני האדם אחריהם ולא יוכלו לעשות תשובה, כי שליטתם תהיה רבה מאד. וע"כ אע"פ ששורשם גבוה, נתן רשות לשורש הקליפות הנקרא ברזל, בסוה"כ ​כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים ו'). וכיון שקליפה זו נדבקה בהם נקשרו בה כמו בשלשלאות של ברזל, בתוך הרי חושך, ולא יוכלו לעלות משם טרם גמר התיקון, ודי בזה כי כבר הארכתי כאן יותר מדאי ולהלן אבאר עוד.
וזה אמרו כאן כד מטאן לשלשלאה דעזא ועזאל, כי אחר דאסתחיין בימא רבא שהוא חכמה דקליפות קבלו כח להתחבר עם עזא ועזאל שבהרי חושך למילף מנייהו חכמתא, ועוררו אותם שישפיעו להם מהחכמה שלהם. מרגיזין להון ומתערי לון, ההתעוררות דבחי"ד שהוא גדלות הקבלה, מכונה בשם כעס והתרגזות, ע"ד שאמרו ז"ל כל גרגרן כועס, ואינון מדלגין גו טורי חשוכן והשבי דקב"ה בעי למתבע לון דינא כי לא יכלו לעלות לשורשם לקבל בעדם חכמה מחמת שלשלאות הברזל שעליהם, ולפיכך נבחן שהיו קופצים כלפי מעלה ונופלים חזרה, שמחמת זה העמיקו להם מקומם תוך הרי חושך, וחשבי דקב"ה רוצה לחדש עליהם כח הדין מחמת הקפיצות שלהם לקבל משורשם, וע"כ פסקו מלדלג עוד. ועם כל זה ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא, כלומר, אע"פ שלמעשה לא יכלו להשפיע להם כלום, כי רק דלגו ונפלו כנ"ל, עכ"ז היה מספיק בעד ב' הממונים לקבל מהם חכמה, עד דשאטין בימא רבא כי עתה היה להם כח לשוט שם בים החכמה דקליפה, מה שמקודם, לא היה להם כח אלא להתרחץ שם בלבד, והטעם הוא כי כל ענין הקליפות הללו הגבוהות אין בהן מעשה, וכל הפעולות שלהן נגמרו רק במחשבה ורצון בלבד, שהוא מחמת היותן הכחות דפרודא, ובטרם יספיקו לבא לכלל מעשה נמצאת הקדושה מסתלקת משם, וע"כ לא יצויר זה לעולם שיבואו לכלל מעשה. וז"ס כאן שהיא בחינת ע"ז, הקב"ה מעניש ג"כ על המחשבה והרצון בלבד, בסוה"כ ​למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחזקאל י"ד), שאמרו חז"ל, שהאדם נענש על הרהור ע"ז שבלב כמו על מעשה. ולפיכך הספיקו הקפיצות דעזא ועזאל לקבלת החכמה שלהם, אע"פ שלמעשה לא נתנו להם כלום.