זהר

קנו) תאנא, כהן דבעי לפרסא ידוי, בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי, על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא. דא ליואה. דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי, דכתיב וקדשת את הלוים, הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים, וגם את אחיך מטה לוי וגו׳. שבט אביך כלל. מכאן, דכל כהן דפריס ידוי, בעי לאתקדשא ע״י דקדישא, ליתוסף קדושה על קדושתיה. ועל דא, לא יטול קדושה דמייא, מבר נש אחרא, דלא הוי קדישא.

פירוש הסולם

קנו) תאנא כהן דבעי וכו׳: למדנו כהן הרוצה לישא את כפיו, צריך שיתוסף קדושה על קדושתו, דהיינו שצריך לקדש ידיו על יד הקדוש. ומי הוא יד קדוש. זה הוא הלוי, שהכהן צריך ליטול קדושת המים מידיו. שכתיב, וקדשת את הלוים. הרי שהם קדושים. וכתוב בהם בלוים, וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך וגו׳. שהם בכלל שבט אביך. מכאן שכל כהן שנושא כפיו צריך להתקדש על ידי קדוש, שיתוסף קדושה על קדושתו. וע״כ לא יטול קדושת המים מאדם אחר שאינו קדוש.