זהר

קנו) ושפחה יצה״ר איהי מליא מומין. ובגין דא, כל אשר בו מום לא יקרב. ובגין דא, כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא, מכל מומין דעלמא. בגין דמטרוניתא אתמר בה, כלך יפה רעיתי ומום אין בך, הכי לא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר והזר הקרב יומת והיינו ממז״ר, מו״ם זר. מום נוקבא, זר זכר. ובג״ד מני. ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ועל אינון דקריבין לה, כתיב בהון ויקריבו לפני יי׳ אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני יי׳. ותאכל אותם וימותו.

פירוש הסולם

קנו) ושפחה יצר הרע וכו׳: והקליפה שנקראת שפחה, שהיא יצר הרע, היא מלאה מומים. ומשום זה, כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומשום זה, אין הכהן צריך לקרב למי שיש בו מום מכל מומים שבעולם, משום שהמטרוניתא, שהיא המלכות, נאמר בה, כלך יפה רעיתי ומום אין בך, וכך אין צריך לקרב אליה מי שיש בו מום. ואף כך, לא צריך לקרב אליה זר, והזר הקרב יומת. והיינו סוד ממזר, שהוא אותיות מום זר, שהם דכר ונוקבא וקליפות, מום, היא הנקבה, זר הוא הזכר. ומשום זה צוה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. ועל אותם שקרבו אליה, דהיינו נדב ואביהוא, כתוב בהם, ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם וימותו.