זהר

קנו) מניה נפקו ו״ד. רמז לעשרה בחשבון. אתוון יו״ד כליל לון ו״ד, שלימו דכלא. ו״ד: דכר ונוקבא. דו קרינן לון, תרין. וע״ד אדם דו פרצופין אתברי, ואינון פרצופין דכר ונוקבא הוו, כגוונא דלעילא. ו״ד מעילא לתתא. ד״ו מתתא לעילא. וכלא חד מלה. י״ג מכילן תליין ביה, וע״ד יו״ד כליל ו"ד כמה דאתמר, והא אוקמוה.

פירוש הסולם

קנו) מניה נפקי ו״ד וכו׳: ממנה מן היוד יוצאות ו״ד, שהן המילוי שלה, רמז שהן בחשבון עשרה, כמו הי'. האותיות יוד כוללות בתוכן ו״ד, שהן שלמות הכל. ו״ד הן דכר ונוקבא, שז״א הוא ו׳ והמלכות היא ד׳ שהן זו״ן דחכמה, (כנ״ל אות קנ״ב). דו קוראים אותם, שפירושו שנים. וע״כ אדם דו פרצופים נברא. ואלו פרצופין היו זכר ונקבה כעין שלמעלה. ו״ד הם נקראים ממעלה למטה, שתחילתם הוא ו׳ שהוא ז״א, ואחריו הד׳ שהיא המלכות. ד״ו הם נקראים ממטה למעלה. שהמלכות תחילה ואחריה ז״א. והכל דבר אחד. י״ג מדות הרחמים תליות בה בי׳. דהיינו בקוץ העליון של הי׳ שהוא כתר. שבו י״ג תי״ד, ועל כן הי׳ כוללת ו״ד להראות על זו״ן שבתוכה, שמהם נעשו ישסו״ת, שה״ס בינה שחזרה להיות חכמה, שמשם יוצאים כל המוחין, והן שלמות הכל, שז״ס שהמילוי ו״ד בגי׳ י׳ שחשובים כמוה. כמו שלמדנו וכבר העמידוה.