זהר

קנה) וארעא קדישא בתקונא דלתתא אתתקנת בחילא דלעילא. וע"ד לא אתחזון למהוי כלהו כחדא, אנון דעלמא עלאה הוו בלחודייהו, כלהו ברוחא, ואנון דעלמא תתאה הוו בלחודייהו כלהו בגופא, ולא אתחזון למהוי אלין ואלין גו סיהרא, אלא אלין גו סיהרא, ואלין לבר, לנהרא אלין מגו אלין.

פירוש הסולם

קנה) וארעא קדישא בתקונא דלתתא, אתתקנת בחילא דלעילא: וארץ הקדושה, בתיקונה התחתון, נתתקנה בכח הנוקבא של מעלה. כלומר, שהנוקבא של מעלה, דהיינו אמא, שורה על ארץ הקדושה הנוק' התחתונה, מפאת התיקונים של הצדיקים התחתונים. ועל דא לא אתחזון למהוי כלהו כחדא, ועל כן אי אפשר שיהיו כולם ביחד. כלומר, שאי אפשר שיהיו בחינת משה ודור המדבר, ביחד, עם בחינת יעקב ובאי הארץ. אינון דעלמא עלאה הוו בלחודייהו כלהו ברוחא, ואינון דעלמא תתאה הוו בלחודייהו כלהו בגופא, כי אלו הנמשכים מעולם העליון, שהוא בינה, הם כולם בחינת רוח ביחוד. ואלו הנמשכים מעולם התחתון שהוא הנוקבא דז"א, הם כולם בחינת גוף ביחוד. פירוש, כי ערכה של הנוקבא כלפי הבינה, הוא כמו גוף אל רוח. וע"כ גם הנשמות הנמשכים מהן הוא כן. ולא אתחזון למהוי אלין ואלין גו סיהרא, אלא אלין גו סיהרא ואלין לבר, ואינו ראוי שיהיו אלו ואלו תוך הלבנה, שהיא הנוקבא, אלא אלו תוך הלבנה ואלו מחוץ לה לנהרא אלין מגו אלין, שיקבלו הארה אלו מאלו. כלומר, שאלו הנמשכים מהנוקבא, צריכים לקבל הארה מאלו הנמשכים מבינה, כמו גוף הצריך להארת הרוח. ולפיכך אלו הנמשכים מהנוקבא, שהם יעקב ובאי הארץ, הם תוך הנוקבא, שהיא ארץ הקדושה, ואלו הנמשכים מהבינה, שהם משה ודור המדבר, הם מחוץ לארץ הקדושה, והמה מאירים להנשמות שבארץ הקדושה.