זהר

קנה) ותניא, אמר ר' יוחנן, מטטרון שר הפנים, שהוא נער, עבד מרבו, האדון המושל עליו, ממונה על הנשמה, בכל יום, להספיק לה, מאותו האור שנצטוה, והוא עתיד למיסב, חושבן פתקא, בבתי קברי, מן דומה, ולאחזאה ליה קמי מאריה, והוא זמין, למעבד חמיר, ההוא גרמא, תחות ארעא, לתקנא לגופייא, ולקיימא לון בשלימותא דגופא, בלא נשמתא, דקב"ה ישדר לה לאתרה.

פירוש הסולם

קנה) ותניא אר"י וכו': אר"י, מטטרון שר הפנים, שהוא נער עבד מרבו האדון המושל עליו, הוא ממונה על הנשמה, להשפיע לה בכל יום מאותו אור שנצטוה להשפיע לה. והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות, מיד דומה, מכל גוף וגוף, ולהראותו לפני אדונו. כמ"ש לעיל (דף ד' ד"ה כלהו ע"ש) והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז שאור, לבנין הגוף, תחת הארץ ולתקן את הגוף ולהחיותו בשלמות הראוי אל גוף בלא נשמה, והקב"ה ישלח אח"כ הנשמה למקומה בגוף. והיינו אחר שבא לארץ ישראל כמ"ש לפנינו.
וצריכים להבין היטב כאן, ענין העצם הנשאר בהקבר ואינו נרקב, אשר אומר כאן, שהמלאך מטטרון עושה אותו שאור לבנין הגוף. והנה חז"ל אמרו (מדה"נ תולדות נ"א.) שהעצם הזה נקרא לוז, ואינו נהנה ממאכל ומשקה, שהאדם אוכל ושותה, ועל כן אינו נרקב בקבר כשאר עצמות. וממנו חוזר ונבנה גוף האדם כשעומד לתחיית המתים. ויש להבין, למה נקרא לוז, ולמה אינו אוכל ושותה, ואינו נרקב בקבר, ומה יחוסו, שרק ממנו יבנה הגוף לעת התחיה.
וכבר נתבאר שאלו המוחין מקבל בחייו, מסוד קו אמצעי, הם הגורמים לו להרקב בקבר, (כנ"ל דף ד' ד"ה פירוש) ובכדי שתבין זה היטב, אביא לך מענין יעקב ועשו. כי יעקב ה"ס קו אמצעי, ועשו ה"ס קו שמאל שאינו כלול מימין. וכתוב ויזד יעקב נזיד וגו' דהיינו המוחין הנמשכים מקו אמצעי שנקרא יעקב, ויבא עשו מן השדה והוא עיף וגו' ויאמר הלעיטני נא מן האדם האדם הזה וגו'. שרצה שקו האמצעי ישפיע לו המוחין שלו, אשר קו שמאל כלול בהם בימין, שמשם החיים כנודע. אבל יעקב אמר לו מכרה כיום בכורתך לי וגו'. כי נודע שהמוחין דחכמה נמשכים בקו שמאל, שה"ס בכרה וגדלות, וע"כ אינו רוצה להכלל בימין שהוא אור חסדים הקטן הרבה ממנו, אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין. וז"ס שעשו היה עיף, וז"ס שאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה. וע"כ מכר לו הבכרה, וכן ויבז את הבכרה מחמת שהיה מוכרח לקבל מיעקב המוחין מהתכללות הימין. והנך מוצא שעם קבלת עשו את המוחין דקו אמצעי בטל את הבכרה שלו, שהוא הארת החכמה משמאל בלי ימין, ולא עוד אלא שביזה אותה. כי גילה דעתו שמהארת השמאל בא רק מות, כמ"ש הנה אנכי הולך למות וגו', ומהארת קו אמצעי באים החיים. וכעין זה תקיש אל גוף האדם, כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שרו של עשו, בעת החטא דעץ הדעת, שמשם נגזר המיתה על הגוף, ושליטה זו ה"ס הזוהמא דחויא, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר. ועל כן הצדיקים מטהרים את גופם הבא מכח השמאל עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. ועם קבלת המוחין נמצא הגוף, שמבזה את הבכרה שלו כמו עשו. ורושם מביזוי הזה נשאר בגוף גם לאחר מיתה, עד שגורם לו רקבון, שפירושו, ביטול גמור של כל כח הקבלה שלו, עד שלא נשאר זכר ממנו, והבן היטב.
אמנם לפי"ז קשה, איך אפשר עוד שיקום לתחיית המתים. כיון שכבר נרקב. והענין הוא כמו שיש בקו שמאל ג"ר וו"ק, כן בגוף, שהוא המקבל ממנו, יש ג"כ ג"ר וו"ק. וכן בעשו היה ג"ר וו"ק, דהיינו כלי לקבלת ג"ר וכלי לקבלת ו"ק. ונתבאר שהמוחין דקו אמצעי שקבל עשו, גרם לו לבזות את הבכרה, וכן גורמים לכל גוף שירקב בעפר, אמנם המוחין הבאים מקו אמצעי אינם אלא ו"ק דג"ר, ואין בהם כלום מג"ר דג"ר כנודע, ונמצא שרק הו"ק של עשו ביזו את הבכרה, כי נתגלה על ידם שמקו שמאל בא המות ומקו אמצעי החיים. כנ"ל, אבל הג"ר של עשו, שלא קבלו כלום מהמוחין דיעקב, להיותם רק ו"ק דג"ר, א"כ נשארו תחת שליטת השמאל, ולא בזו כלל את הבכרה, כי בין כך ובין כך מתו, כי קו אמצעי לא היה לו מה ליתן להם, ועל דרך זה הגופים של כל אדם, אשר מסבת המוחין שמקבלים בחיים הם נרקבים בקבר, זהו דוקא לבחינת הכלים דו"ק של הגוף, שהם הנהנים מקו אמצעי, משא"כ הכלים דג"ר של הגוף, שלא נהנו מעולם מאלו המוחין דקו אמצעי, הם אינם נרקבים בקבר, כמ"ש בג"ר דעשו, כיון שלא נהנו ע"כ לא בזו, וז"ס שאמרו ז"ל שיש עצם שאינו נרקב בקבר, דהיינו חלק הגוף המיוחס לקבלת ג"ר דג"ר, שהוא אינו נהנה ממאכל ומשתה, שה"ס המוחין הבאים מקו אמצעי, וע"כ אינו נרקב, כמבואר, וע"כ יבנה הגוף ממנו לתחיית המיתים.
והטעם שנקרא לוז, הוא בסו"ה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה (בראשית כ"ח) פירוש הדברים, כי כל דבר יש להבחין בג' הבחנות, שהם עולם שנה ונפש, כמבואר בספר יצירה. וענין הארת השמאל בלי ימין, בבחינת עולם, היתה העיר לוז, ועל כן היתה נקראת לוז, שהוא מלשון הכתוב תועבת ה' נלוז, (משלי ג' ל"ב) וכן ונלוזים במעגלותם. (משלי ב' י"ד). ויעקב שה"ס קו אמצעי תקן את העיר, והשרה בה האלקיות וע"כ קרא שמה בית אל. אשר לפני זה היה שמה לוז. אמנם כפי שנתבאר שקו האמצעי אינו יכול לתקן רק את בחינת הו"ק דג"ר, אבל לא את הג"ר דג"ר, נמצא שלא כל העיר לוז קבלה את תיקונה, להיות נקראת בית אל אלא רק בחינת הו"ק של עיר הזאת קבלה תיקונה ונעשית בית אל, אבל הג"ר דג"ר מבחינת העיר, נשאר בה השם הראשון לוז, כי יעקב לא היה יכול לתקן אותה, וזהו מבחינת עולם. וכן מבחינת נפש, נבחן כל גוף כמו העיר לוז, אשר הצדיקים הזוכים לקבל המוחין דקו אמצעי וגופם זוכה להשראת השכינה, אז נקרא גופם בית אל, תחת השם הקודם לוז, אמנם בחינת ג"ר של הגוף שלהם, שאין להם מה לקבל מקו אמצעי כנ"ל, לא נתקנו כלום ואינם נקראים בית אל, אלא נשארו בשם הקודם לוז, הרי שעצם הזה המיוחס לג"ר דג"ר נקרא לוז, דהיינו שנשאר בזוהמתו ואינו ראוי לשום תקון במשך שתא אלפי שני, כי המוחין דקו אמצעי אינם מפרנסים אותו.
וזה שאמרו ז"ל, עתיד הקב"ה להחיות המתים במומם, שלא יאמרו אחר הוא. וכבר נתבאר זה בהקדמתי לזהר אות כ"ח, ועם הנתבאר מובן שסוד העצם לוז ה"ס המום שבגוף, שאינו יכול להרפא בשתא אלפי שני, בסו"ה מעות לא יכול להתקן וחסרון לא יוכל להמנות. וממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים, כדי שלא יאמרו אחר הוא מצורתו שבא"ס ברוך הוא. כמו שביארתי בהקדמה אות כ"ח עש"ה, ואין להכפיל דברים. והנה נתבאר היטב, למה נקרא לוז, ולמה אינו אוכל ושותה, ולמה אינו נרקב בקבר, ולמה דוקא ממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים. וזכור הדברים,כי הם המפתח לכל המאמר שלפנינו.