זהר

קנה) אינון תרין ממנן, עפרירא וקסטימון, ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין. חד דיוקנא כתורא, וחד דיוקנא כנשרא. וכד מתחברן, אתעבידו דיוקנא דאדם.

פירוש הסולם

קנה) אנון תרין ממנן וכו': אלו ב' ממונים, נקראים, עפרירא וקסטימון, והצורה שלהם, הוא כצורותיהם של מלאכים הקדושים, בשש כנפים. אחד הוא בצורת שור, ואחד בצורת נשר. וכשמתחברים נעשו לצורת אדם.
פירוש. הזכר נקרא קסטימון, והוא נגזר מלשון קוסטי שפירושו חורבן. ונקרא כן להיותו חושך ואינו ראוי לישובא דבני אדם. והנקבה נקראת עפרירא, והוא מלשון עפר, שפירושו שאינו ראוי לזריעה. ונקראת כן, להורות שהגם שיש בה אור כנ"ל, עכ"ז אינו מספיק לזריעה וקצירה ליזון בו בני אדם. ואומר שצורתם הוא כצורת המלאכים בעלי שש כנפים. והוא להיותם הלעומת של המלאכים העליונים שיש להם שש כנפים כנגד הו' דהוי"ה. ולאפוקי מחיות הקודש, שאין להן אלא ד' כנפים, כנגד אותיות דשם אדנ"י. ובא להורות על הגובה של הקליפות, הללו, שהן הלעומת דמלאכי קודש העליונים.
והנה הזכר קסטימון, דיוקנא כתורא שהוא לבושא קדמאה דאתלבש בה ס"א. כמ"ש בזוהר (פר' תשא אות נ"ז), שאומר שם שמשמרי היין נפק חד ערעורא מקטרגא, מזיקא קדמאה, ואיהו ברזא דיוקנא דאדם, כד קריב לגו קדשא. כיון דאתעבר מתמן, ובעי לנחתא לתתא, בעי לאתלבשא בלבושא, לנזקא עלמא, ונחית היא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט, תבנית שור דיוקנא דשור. וקדמאה לנזקין מאינון ארבע, שור איהו. פירוש, כי המוחין העליונים נקראים יין המשמח אלהים ואנשים, ויש בסופן בחינת סיגים, המכונים שמרי היין, ומפסולת זו יוצא המזיק הראשון לעולם, שבעודו דבוק בקדושה דהיינו בשמרים, יש לו דיוקנא דאדם, אלא כשהוא יורד להזיק לבני אדם הוא מתלבש בדיוקנא דשור. וע"כ השור הוא הראשון מארבעה אבות נזיקין. וזה שאומר כאן שקסטימון זה הוא בחינת המזיק שיש לו דיוקנא דשור, להורות שהוא שורש כל המזיקין הנקראים שור דקליפה, והוא בחינת הסיגים של המוחין העליונים דשמא קדישא אלהים, דהיינו כנ"ל, שהוא בחינת אל"ה דקליפה שהוא כנגד אל"ה של שמא דאלהים, להיותו סיגים ושמרים העומדים מתחתיהם, וע"כ בהיותו עוד מחובר בקדושה היה לו דיוקנא דאדם, כי מוחין אלו דאלהים ה"ס צל"ם אדם, שעליו אומר הכתוב בצל"ם אלהי"ם עשה את האדם, אמנם בהפרדו מהקדושה וירד למקומו לארקא הנ"ל, נתלבש בלבושא דשור. והנקבה שלו שבארקא, יש לה דיוקנא דנשר, והוא על שם תפקידה לנשר נשמות דבני אדם הנופלות תחת שליטתה, כי נשר הוא מלשון נשירת עלין מהאילן, כי מתפקידה לשוטט בעולם ולהביא בני אדם למקרה לילה, דהיינו לפגום ברית קדש שבסבת הפגם הזה נושרות, הנשמות מבני אדם. (כנ"ל אות קל"א) ואומר וכד מתחברן אתעבידו דיוקנא דאדם כלומר, אם חוזרים ומתחברים בקדושה להיות שמה בבחינת שמרים תחת היין, הם חוזרים להיות בדיוקנא דאדם, כמו שהיו מטרם שירדו לארקא, ונעשו למזיקים, (כמו שאומר בזוהר תשא הנ"ל. ועיין בזוהר נשא אות של"ו).1