זהר

קנה) ת״ח, ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא, ומקל נהימו דמיין דנבעין, לא ידיע ההוא נגונא. כל אינון אגנין די בארבע סטרין, מליין מבביעו דמיין דנבעין. מאן דאיהו לגו, בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה, דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא, לקיימא עבדו את יי׳ בשמחה. וחד ביראה, דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא, לקיימא עבדו את יי׳ ביראה.

פירוש הסולם

קנה) ת״ח ההוא רקיע וכו׳: בוא וראה, רקיע ההוא, שהוא ז״א, כשמסבב בגלגול, דהיינו כשמגלגל ג׳ קוין שלו בתלת דוכתי, שאז מתגלה החכמה (כנ״ל בשלח ל״ט ד״ה וג') הוא מנגן בנגון, שהחכמה מתגלית בסוד הניגון, ומקול נהימת המים, הנובעים, כלומר מריבוי שפע החסדים השולטים בז״א, לא ידוע ניגון הזה, כלומר, שאין התחתונים יכולים לקבל ממנו מטעם, שאין החכמה מתגלה במקום ז״א, אלא במקום המלכות, שה״ס חכמה תתאה (כנ״ל ב״א דף רע״ו ד״ה ועוד כמה) כל אלו אגנים שבארבעה צדדים דז״א, דהיינו ד׳ מלכיות שבד' צדדים חו״ג תו״מ דז״א, הנקראות אגנים, בסו״ה שררך אגן הסהר. מלאים ממים הנובעים, דהיינו שמלאים מחסדים שמקבלים מד׳ מעיינות דז״א, והם מכוסים מחכמה, להיותם במקום ז״א. מי שהוא בפנים, דהיינו הזוכה לקבל ממנו. עומד שם בב' צדדים, אחד, בשמחה, שאין עוד שמחה בעולם כאותה השמחה. לקיים עבדו את ה׳ בשמחה. ואחד, ביראה, שאין עוד יראה בעולם כאותה היראה. לקיים עבדו את ה׳ ביראה.