זהר

קנה) והאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור. אתלבשת בגוונין ארבע בהיכלא עלאה. והאי איהו בּ, ועלה אתמר בחכמה יבנה בית.

פירוש מעלות הסולם

קנה) והאי נקודה בתר וכו': ונקודה זו אחר שיצאה מאור זה, נתלבש האור בהיכל העליון בארבע גוונים, שהם: חכמה, בינה, תפארת, מלכות. וזה הוא בּ ועליה נאמר בחכמה יבנה בית. כי בעת המיעוט, שנתקנו הנקודה וההיכל כאחד, היה ההיכל בבחינת אור החסדים בלי חכמה, והיינו שהנקודה נכנסה באור ההיכל ונעשה האור לאויר, שהוא אור חסדים. ולעת גדלות ע״י העלאת מ״ן ממעשיהם הטובים של ישראל, יוצאת הי׳ מאויר, ומאירים חסדים מגולים בחכמה, אז נשתנה שם היכל ונקרא בשם בית.
ואין לשאול ולומר הרי בעת שהנקודה יוצאת מן האור וחזר האויר לאור, ובינה ותו״מ שירדו אל המדרגה התחתונה חזרו ועלו למעלה מן הפרסא, א״כ הרי נתבטל הפרסא כמו שהיה בעת שבירת הכלים, ונתפרק השתוף של מדת הרחמים בדין. התשובה היא, כי נודע שיש ב׳ נקודות במלכות, נקודת מנעולא, ונקודת המפתחא (עי' בהקדמת ספר הזהר מ״ב-מ״ד) אשר עיקר כח הדין שבמלכות היא נקודת המנעולא וכדי שהעולם יוכל להתקיים עלתה נקודה זו דמנעולא ונמתקה בבינה, דהיינו שקבלה צורת בינה, והיא נקראת מפתחא, שממנה נעשו כל המסכים שבעולם התקון, ונקודת המנעולא שגרמה לשבירת הכלים נגנזה ברישא דעתיק, ומשם באה ונגנזה באו״א עלאין, ונסתתרה שם, ולפני גמר התקון אין עליה שום זווג. וזה אמרו (באות קנ״ד) וכד אתפשטת לאתגליא נפיק מהאי אוירא נקודה חדא היינו נקודת המפתחא, ונקודת המנעולא נשארת גנוזה באו״א עלאין, ולכן כשבינה ותו״מ חוזרים ועולים למעלה מפרסא ומתחברים אל כתר וחכמה, אינם נעשים למדרגה אחת ממש עם כתר וחכמה כי הסיום שנעשה במקום הבינה לא מתבטל, ונשאר הפרש בין כתר וחכמה שהם לא נפגמו מעולם ומסתפקים תמיד באור חסדים אפילו לעת גדלות, לבין בינה ותו״מ שירדו וחזרו ועלו, שהם חפצים בחכמה ומחשיבים את אור החכמה על אור החסדים. ונחלקים לב׳ קוים ימין ושמאל, שכתר חכמה נבחנים לקו ימין שהוא אור החסדים. ובינה ותו״מ נבחנים לקו שמאל המחזיקים בהארת חכמה. (עי׳ סלם ויקהל מאמר עליית התפלה).