זהר

קנד) משה שמש בסיהרא בעוד דאיהו בגופא, ומני לה לרעותיה כד אתפטר מהאי עלמא, סליק בסליקו עלאה, ברוחא קדישא, ואתהדר ברוחא ליובלא עלאה, ותמן אתדבק באנון שיתין רבוא דהוו דיליה, מה דלא הוה כן ליעקב, דהוא אתהדר ברוחא, לגו שמטה, מה דלא הוה כן בחייו, כיון דביתא אחרא הוה ליה.

פירוש הסולם

קנד) משה שמש בסיהרא בעוד דאיהו בגופא ומני לה לרעותיה: משה המשיך זווג ז"א בהלבנה, שהיא הנוקבא, בעוד שהוא בגוף בעוה"ז, ופקד עליה כרצונו, בסוד שנבחן לבעלה דמטרנותא. כד אתפטר מהאי עלמא סליק בסליקו עלאה ברוחא קדישא ואתהדר ברוחא ליובלא עלאה אבל כשנפטר מעולם הזה, נתעלה רוחו הקדוש בעליה העליונה, וחזר הרוח ליובל העליון, דהיינו לבינה. ותמן אתדבק באינון שיתין רבוא דהוו דיליה, ושם, בעולם הבינה, נתדבק משה בששים רבוא נשמות של דור המדבר, שהיו שלו, כלומר מבחינתו.
מה דלא הוה כן ליעקב, דהוא אתהדר ברוחא לגו שמטה: מה שלא היה כן ביעקב, כי הוא לא עלה לאחר פטירתו לבינה כמו משה, אלא שחזר רוחו לתוך השמטה, דהיינו להנוקבא דז"א. כי הבינה מכונה יובל, והנוקבא שמטה כנודע. מה דלא הוה כן בחייו, מה שלא היה כן, בעודו בחיים. כלומר, שבחייו לא היה דבוק כן בהנוקבא דז"א כמו לאחר פטירתו, כיון דביתא אחרא הוה ליה, משום שבחייו היה לו בית אחר, דהיינו נוקבא אחרת. כלומר, שהיה לו אשה בעוה"ז בחייו, וע"כ לא היה יכול להדבק לגמרי בנוקבא דז"א כמו לאחר פטירתו. כמ"ש להלן.