תוכן

קנד) עוד ירצה עם האמור למעלה, שהענין הוא, כי כבר פירשנו, כי יסוד שבחכמה הקדומה מתלבש בדעת תחתון שבאבא, מתלבש בת"ת שבאבא, מתלבש בדעת שבז"א, ונגנז בתוכו. ובינה עלאה, מתלבשת בדעת תחתון שבחכמה קדומה, סוד המעיים, מתלבשת בת"ת שבחכמה הקדומה, מתלבשת בדעת עליון שבאבא. מתלבשת כולה בבינה שבז"א, בסוד הדעת שבבינה שבז"א, שהוא שער החמשים, ושער החמשים שערי בינה, סובבים אותה סגורים במנעול, סוד היסוד שבה. והמפתח הוא דעת שבאבא, מתפשט עד היסוד שבאבא, ברית קודש עליון, ופותח רחמה, ומכניס שש קצוותיו בה, ועל ידי כן היא אימא עלאה, מוציאה שש קצוותיה גם כן לחוץ. והנה אבא נכנס ממנו ונגנז בדעת ז"א, מחסד שבו ולמטה לבד כדפרישית, אבל אימא עלאה, כולה נכנסה ונגנזה בתוך בינה שבז"א, ונעשית לה נשמה, בתוך דעת שבה, וזמ"ש, גניז כולא בהיכלא חדא, (נ"א גניז כולא בה כולא כחדא) ובינה זו שבז"א, היא גבורה שבאבא, ובתוכה היא אימא עלאה, וזמ"ש, אני בינה לי גבורה. ולפיכך נאמר באימא עלאה, דיתבא רביעא על בנין, סוד מ"ם סתומ כי כלה נכנסה ונגנזה בתוך דעת ז"א שהם הבנים, מש"כ באבא.