https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / זהר עם פירוש הסולם / במדבר / שלח / מאמר אותיות פורחות קנב-קנד
- כתבי בעל הסולם / זהר עם פירוש הסולם / במדבר / שלח / מאמר אותיות פורחות קנב-קנד
אות קנד
זהר
קנד) אי חסידא קדישא, מאן דנטיר ברית, שוי ליה אבתרוי, ואיהי לקמא. ואי תימא, מאן נטיר לאחורא. הא נטירו רב ועלאה מכלא, דנטיר ליה. ומאן איהו. צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק, ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא. וע״ד ישראל, אתחזון כל דכורין, דנטרין את קיימא דא, קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא, דאיהו באמצעו, אבוה מכאן, ואמיה מכאן, ואיהו בינייהו. ודא כד איהו אחרי יי׳.
פירוש הסולם
קנד) אי חסידא קדישא וכו׳: אהה חסיד קדוש, מי ששומר ברית משים עצמו אחרי השכינה, והשכינה לפניו. ואם תאמר. מי שומר אותו מאחוריו. ומשיב, הנה שמירה גדולה ועליונה מכל שומרת אותו. ומי היא. הוא צדיק עליון, דהיינו יסוד דז״א, ששומרו באהבה רבה. ונמצא נכנס בין צדיק שהוא יסוד, לבין צדק שהוא מלכות, ונמצא נשמר מכל הצדדים, היסוד מלאחריו, והמלכות מלפניו. אשרי מי ששומר ברית זה. וע״כ ישראל, יראו כל הזכרים, השומרים אות ברית זה, לפני הקב״ה. דהיינו כמ״ש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳. מי הוא שיכול להזיק לבן, שאביו מכאן ואמו מכאן, והוא באמצע ביניהם. וזהו, כשהוא אחרי ה'. דהיינו דוקא אחורי המלכות כנ״ל.
פירוש. סוד הברית הוא מילה ופריעה, אשר ע"י הפריעה מתגלה הארת החכמה, (כנ״ל אות קי״ח) וע״כ השומר בריתו זוכה לגילוי הארת החכמה, ונודע, שהארת החכמה באה מן המלכות, וע״י הפריעה היא מקובלת רק ממטה למעלה ולא ממעלה למטה, בסו״ה וחצו את כספו (כמ״ש שם). נמצא כששומר בריתו הוא משים את המלכות לפניו, כלומר שהארת החכמה מקובלת לו ממלכות ולמעלה, ואין החכמה מגעת אליו מן המלכות, כי אינה מושפעת ממלכות לאחוריה. וז״ש, מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי, שמתוך ששומר ברית, דהיינו שלא להמשיך מן המלכות ממעלה למטה, נמצא שהוא אחורי המלכות, כלומר שאינו ממשיך פניה אליו, שפירושו, שאינו מקבל ממנה. וז״ש, ואי תימא מאן נטיר לאחורא, כלומר, כיון שאין ממשיך החכמה אליו מן המלכות, א״כ מי שומר אותו, והלא אור החכמה שומר את האדם מכל המזיקים. וז״ש, הא נטירו רב וכו', כי יסוד דז״א משפיע אליו חסדים מגולים, ונמצא פניו של היסוד דז״א אליו. באופן, שפני היסוד הוא אליו לאחוריו, ואחורי המלכות כלפי פניו, והוא ביניהם. וז״ש, עאל בין צדיק, וצדק, דהיינו בין יסוד דז״א לבין מלכות. וז״ש, מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באמצעו, אבוה מכאן ואמיה מכאן. כי יסוד דז״א הוא אביו, והמלכות היא אמו. כי נשמות ישראל נולדות מיסוד ומלכות.