זהר

קנד) דאיהו אתלבש באוירא. וכד איהי באוירא, איהי סתימא ולא אתחזייא כלל וכד אתפשטת לאתגליא נפיק מהאי אוירא נקודה חדא. ומה דאשתאר איהו אור. והאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית. הה״ד ויאמר אלקים יהי אור. יהי י׳ אויר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר.

פירוש מעלות הסולם

קנד) דאיהו אתלבש באוירא וכו': מפרש הסדר איך הבוצינא נעשה לקו המדה, ואומר כי הוא היינו הנר התלבש באויר, היינו באו"א של ישסו״ת. שע״י כניסת הנר שה״ס י' באור, נעשה האור, לאויר כי נשארו בב׳ כלים של כתר וחכמה, שבהם מלובש ב׳ אורות נפש רוח, ואור רוח נקרא אויר. וכשהמדרגה היא באויר היינו באור הרוח שה״ס חסדים לבד בלי חכמה, היא סתומה ולא נראית כלל, כי הארת חכמה נקראת ראיה, וכשאין האות חכמה במדרגה המדרגה היא סתומה ולא נראית, וכשנתפשטה המדרגה להתגלות, היינו בעת גדלות יצא מאויר זה נקודה אחת, היינו נקודת י' שמיעטה את המדרגה מאור לאויר, וחזרו ג׳ הכלים בינה ותו״מ ונצטרפו עם ב׳ הכלים של כתר וחכמה, וכשיש ה׳ כלים חזרו ונתלבשו ה׳ אורות נרנח״י, אז ומה שנשאר הוא אור היינו קומה שלימה בג״ר. וזהו אור הראשון שנאמר במעשה בראשית. ז״ש ​ויאמר אלקים יהי אור. מלת יהי רומז י׳ אויר כי י״ה ה״ס אור וי׳ של יהי רומזת אל הנקודה שנכנסה לאור ונעשה אויר וסוד זה נמסר לחכמי לב. (עי׳ לעיל תקון ה׳ אות ב׳, ובסלם ב״א מאמר יהי אור, ובזהר חדש ואתחנן מאמר קו המדה).