זהר

קנד) וברזא דאת א, תשכח חל״ם חיר״ק שורק, כגוונא דא וִֹּ, ואיהו גלגל דאתהפך לשית סטרין לעילא ולתתא ולד׳ סטרין. אתהפך לימינא וסהיד על עלת על כלא, דלית אלוה אחרא לימינא דעלמא. אתהפך לשמאלא, וסהיד עליה. והכי לכל סטרא סהיד על יחודיה, דלית אלוה אחרא עילא ותתא ולד׳ סטרין. האי איהו דאוקמוהו מארי מתניתין, כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד׳ רוחות העולם.

פירוש מעלות הסולם

קנד) וברזא דאת א׳ וכו': ובסוד של אות א׳, תמצא חלם חירק שורק, כעין זה וִֹּ היינו מלאפום ו׳ ונקודה בתוכה שנקרא שורוק וכן נקודה מלמעלה ונקודה למטה. והוא גלגל המתהפך לששה קצוות, שהם חג״ת נה״י. למעלה: נצח למטה: הוד. ולארבע צדדים, שהם חסד דרום גבורה צפון. תפארת מזרח. יסוד מערב. מתהפך לימין, ומעיד על עלת על הכל, שאין אלוה אחר לימינו של העולם. מתהפך לשמאל ומעיד עליו, וכן לכל צד מעיד על יחודו שאין אלוה אחר למעלה ולמטה ולד׳ צדדים. זה הוא שהעמידו בעלי המשנה להאריך באחד כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד׳ רוחות העולם.
פירוש הדברים הנה כל ענין הצמצום היה על אור החכמה, אשר הרצון לקבל צמצם עצמו לא לקבל אור חכמה, בכדי שלא תהיה שינוי צורה בינו לבין המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע ואין בו מנצוצי קבלה כלום, והנאצל הוא כולו לקבל, ולכן כל עיקר התיקון הוא איך לקבל את אור החכמה, וגם להיות בהשתוות הצורה עם הנותן. וסדר התקון נכלל בסוד ג׳ קוים, ונקראים גם כן ג׳ נקודות, חלם, שורק, חיריק, אשר נקודת חלם שורק נתקנו עוד בג״ר דנקודים, והחיריק בזמן תיקון האצילות, וכל קו משלים את השני באופן שכל קו כלול מג', כי ימין בלי שמאל הוא קטנות, ושמאל שיש בו הארת ג״ר א״א לו להאיר בלי לבוש החסדים של ימין, ואינו נכנע להלביש החכמה שלו בחסדים של ימין בלי קו האמצע, הרי שכל אחד מן הקוים צריך להכליל בו את שני הקוים האחרים, שעל ידם הוא משתלם ויכול להאיר.
והנה נקודות רומזות על אורות החכמה המחיים את הכלים שהם האותיות ומנענעים אותם, ולכן אור החכמה נקרא אור חיה, והן נחלקות לג' בחינות שהן נקודות העליונות ממעל לאותיות, שנכללות בשם חלם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות, הנכללות בשם שורוק דהיינו מלאפום. ונקודות תחתונות מתחת לאותיות הנכללות בשם חירק.
ועיין בעץ חיים שער דרושי הנקודות פרק ג׳ שכתב והנה נקודת החולם הוא ההבל היוצא מן הטבור אשר שם עומד הכתר וכו', וניקוד שורוק הוא שנקרא מלאפום שהוא באמצע הוא ההבל היוצא מן היסוד לאבא ואמא ונחלק לב׳ כי הנה נקודת השורוק הוא ו׳ י׳ באמצע והנה י׳ של שורק הוא לאבא וכו'. והוא״ו לאמא וכו׳ עכ״ל.
הרי שהארת הטבור שהיא נקודת החולם אינה מגיעה רק אל כתר הנקודים שהוא קומת הזכר שבראש הנקודים, והארתו אינה מתפשטת אל הגוף שהן ז״ת של נקודים שהן הכלים הנקראים אותיות, לפיכך נבחן שהוא מאיר אל האותיות מלמעלה כדרך החלם ואין הארתו מתפשטת לתוך האותיות, וממנו נמשך תקון קו הימין המאיר ממטה למעלה, בסוד החולם ושורוק שהוא ו׳ ונקודה הבא מהארת יסוד לאו״א עומד בתוך האותיות, כי או״א של נקודים הם קומת הנקבה שבראש שהארתה מתפשטת ממעלה למטה לתוך הגוף שה״ס ז״ת נקודים, וה״ס קו השמאל אשר רק בג״ר יכול להאיר בלי חסדים, ולא בז״ת שה״ס ז״א אשר משורשו בד׳ בחינות שבאור ישר הוא בחי״ג שהיא הארת החכמה בחסדים.
וקו האמצעי שה״ס חיריק נתתקן ממדרגה התחתונה העולה אל המדרגה העליונה ומכריע בין ב׳ הקוים של המדרגה העליונה ומתוך שתקון זה בא ממדרגה שמתחתיה הוא רמוז בנקודת חיריק ועיין בזהר (בראשית א׳ אות ל״ח וז״ל) חלם שורק חירק זרע קודש דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא היינו שכל המוחין היוצאים בהעולמות אינם יוצאים זולת בסוד ג׳ הזריעות שנקראים חלם שורק חירק בסוד זרע קדש, וקדש הוא חכמה ומוחין.
וזה אמרו וברזא דאת א׳ שה״ס התקון תשכח חלם חירק שורק שה״ס ג׳ הקוים המרומזים בו׳ עם ג׳ נקודות ואיהו גלגל דאתהפך לשית סטרין וכו׳ כי כל אחד מן הקוים משלים על השני והנה עדות ה״ס חכמה כנודע. ולכן כל אחד מן הקוים מגלה השלמות התלויה בו (כמ״ש להלן אות קנ"ה).